הגמרא לומדת הסחת דעת בתפילין מציץ. הרי בציץ יש רק אזכרה אחת ואסור לו לכה"ג להסיח דעת מהציץ, ק"ו לתפילין שיש בה אזכרות הרבה.

מדוע שלא נפרוך, הרי שם מדבור בכהן גדול המורם מעם, האיש המקודש ביותר, ובמקום המקודש ביותר, בתוך בית המקדש, אפשר להבין דרישה חמורה וקשה כזו שלא להסיח דעת ולו לרגע. אבל לבקש כזאת מכל איש מישראל בכל מקום שנמצא ובזמנם הרי הלכו עם התפילין כל היום.
מהיכי תיתי?