הורג גמל"

ובדף קז: אנו לומדים:

"ר''א היא דתניא ר''א אומר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת מתקיף לה רב יוסף עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה דאינה פרה ורבה אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי "

ופסק השו"ע באו"ח שטז,ט : "...אבל כינה מותר להרגה".

וככל שידיעתי מגעת - הלכה זו, של הריגת כינה בשבת, לא התהפכה עד היום למרות שברור שהכינה לא נוצרת מזיעה אלא פרה ורבה ממש. מדוע לא שונתה ההלכה?

הרי ההלכה כפי שהיא יכולה להוות מכשול לפני השבים לדרך ה' בעיקר אם מצהירים לפניהם שכל הגמרא היא תורה למשה מסיני!
וברור שאם זכו לבנות אמונתם ביסודות המלאים והנכונים לא תיהוי להם כל בעיה להבין ולהבחין בין גדרי הלכה למדע שאז ידעו אחרת.

השאלה היסודית שלי: מה מונע מגדולי התורה לומר בריש גלי שלא כל מה שנכתב בגמרא היה תורה למשה מסיני ולהודיע לעולם שיש ענייני רפואה, מדע, אסטרונומיה וכו' שנאמרו מדעתם וידיעתם של חכמים ושאינם נסמכים על קבלה למשה מסיני?

אסביר ואדגיש יותר: כחובש לשעבר בצה"ל למדנו דרכים רבות ושונות לבדיקת נפגע ל"ע אם עדיין חי הוא. אחת הבדיקות דמתה למה שאמרו בגמרא לגבי שימת נוצה ליד אפו של אדם שיש חשש שהפסיק לנשום אלא שעשינו זאת לא עם נוצה אלא ע"י קירוב ראשינו אל פתחי הנשימה של הנפגע.
אבל לא זה ולא זה אמינים היום (כמובן שהבדיקות שעשינו כללו דרכים ואמצעים נוספים ולא אנו קבענו מוות אלא אך ורק הרופא) ועינינו הרואות שאנשים שבוצעה בהם החייאה לאחר מוות קליני (להבדיל ממוחי) חיים עימנו באופן נורמלי ואם היינו סומכים על בדיקות העבר היינו נכשלים ביותר (וגם... נחשלים).

עוד דוגמא: כולנו יודעים שעובר יכול להיוולד פג, אף בן פחות בהרבה משמונה חודשים והוא חי, גדל, מתחתן ומוליד וכו' וכו'. זאת עובדה. (חכמים אמרו שלא מצילין עובר בחודש השמיני).

יכולתי לשאול על חכמים ומדע הפוך: מדוע צריך לבדוק את הירק אם יש בו תולעים ביותר מהסתכלות בריאה ורחיצה טובה? מדוע צריך להשתמש במכשירים ובדיקות מקיפות? מה שבדקתי (בהנחה שראייתי טובה) היטב בעיניי מספיק ואף אם הגידול הוא לא "חסלט" או כמו הבדיחה בשווקים "ירק כשר"...

האם מישהוא כאן הרג כינה בשבת? (ברור שהכינה באה מהילד של השכן ולא באה מהילד הפרטי...)