י.להתפלל ללא אזור – אין ראוי משום הכון לקראת אלוקיך ישראל.
(ותוס' בשם מחזו"ו מקילים לבעלי מכנסיים, וכ"פ רמ"א, ובמ"ב מביא להחמיר ממידת חסידות).
רבה בר רב הונא היה נותן אנפילאות חשובין ברגליו משום הכון.
(התוס' הוציאו מכאן שאין להתפלל יחף, מלבד יוהכ"פ ות"ב).
ולעומתו רבא היה משליך מעליו אדרתו שלא ייראה כחשוב ופוכר ידיו, כעבדא קמיה מריה.
רב כהנא נהג בשעת צער כרבא, ובשעת שלום היה לובש ומתכסה ומתעטף ומתפלל משום הכון.

להאריך בתפילה – לרבא אין ראוי דהוי בבחינת חיי שעה לגבי תורה דהוי בגדר חיי עולם.
ולרב המנונא זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד.
הממהר לעמוד מלימודו לצורך תפילה – עליו נאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.
(וכ' תוס' להלן יא. דהיינו למי שתורתו אומנותו או כשאין השעה עוברת, דאל"ה מפסיקין לתפילה).

גדר התחלת דין – במעוטפין מדין קודם, כשיפתחו בעלי דינים. כשאין מעוטפים, משיתעטפו.
עיטוף הדיינים – משום אימת שכינה ולצורך יישוב הדעת. רש"י.
בא דין באמצע לימודו – מפסיקין (בדיין מומחה שאין נוטה אחר השוחד. תוס').
עד מתי יושבין בדין – עד זמן סעודה. (ור"ח ורבה בר"ה דישבו טפי תנו להו דא"צ).
הדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת – מעלה עליו הכ' כאילו שותף להקב"ה במעשה בראשית.

זמן סעודה; שעה ראשונה מאכל לודים. שניה מאכל לסטים. שלישית מאכל יורשים. רביעית מאכל כל אדם. חמישית מאכל פועלים. ששית מאכל ת"ח. מכאן ואילך – כזורק אבן לחמת (לא מועיל).
טעים מידי בצפרא – מועיל אכילה אחר חצות. (ומספקא להפמ"ג אי סגי שתייה או דוקא כביצה פת).

הנכנס לבית המרחץ;
בחדר החיצון שבנ"א לבושים – קורא ומתפלל ושואל בשלום מניח תפילין וכ"ש שאין חולץ.
בחדר אמצעי שבנ"א ערומים ולבושים – יש שלו' ולא מקרא ותפילה, אין חולץ תפילין אבל לא מניח.
בחדר הפנימי שכולם ערומים – אין שלו' וכ"ש מקרא ותפילה, חולץ תפילין וכ"ש שאין מניח.
ובמרחץ שאסור – היינו אפילו אין בו אדם.
מרחץ שהזמינוהו אבל לא רחצו בו – מותר להתפלל בו (אפי' בפנימי).

בית הכסא – אסור אפי' פינוהו מצואה. ובהזמינוהו ולא השתמשו עדיין, בעיא דלא איפשטא.

י:בבית המרחץ – נתינת שלו' אסורה וכנ"ל. אמירת הימנותא מותרת.

הנותן מתנה לחבירו – צריך להודיעו (מראש, כהקב"ה למשה, או אם נתן כתינוק להלן).
(מראש משום דרך כבוד שלא יתבייש לקבל, ובדיעבד להרבות אהבה. רש"י).
במתנה שהמקבל יבין כבר מי הנותן – א"צ להודיע (כקירון עור פני משה).
אם המקבל לא יבין ערך המתנה – צריך להודיעו (כשכר שבת).
הנותן פת לתינוק – צריך להודיע לאמו. בזמנינו, ע"י דשייף ליה מאותו המין.
(וכל זה במתנת אהבה. אבל צדקה, עדיף בסתר שלא יידע מי הנותן).

מתנות כהונה בזה"ז ובחו"ל – נהוג עלמא כרבי אלעאי דמיקל.
בזמן האמוראים היו מקילין בראשית הגז ומחמירין בזורע לחו"ק.
בזמן רש"י נהגו להקל בכל התנות. ואין לשנות המנהג.
זרוע לחיים וקיבה – מותרים באכילה לזרים.

מילתא (מעיל משי) אלבישייהו יקירא (דמיו יקרים לרגיל בלבישתו).
וכגון רב חסדא תלמידו של רב ורגיל בשמועותיו, היה מחזר אחריהן.

אל ישנה אדם בניו בין הבנים.
(גזירת מצרים נגזרה בין הבתרים. אבל לולא עובדא דיוסף היו יוצאים בגלות קלה ללא עינוי).
(כתונת פסים – י"מ כל הכותונת מילת, וי"מ רק סביב פס היד).

לעולם יחזר אדם ויישב בעיר שישיבתה קרובה, לפי שעוונותיה מועטין.
סדר הדורות; עובדא דמגדל בהיות אברהם בן מ"ח, בשנת פלג האחרונה.
ואז נפוצו ונוסדה סדום. ונחרבה לאחר נ"ב שנים בשנת צ"ט לאברהם.
מיסוד סדום, יב שנה עבדו, עוד יג נלחמו, ושקטו בשנת כו לייסודה, ושלותה כו שנותיה האחרונות.
מלחמת המלכים – לפי זה בהיות אברהם בן ע"ג, ועי' תוס' בשם סדר עולם.