דף ב.
לט מלאכות בשבת. ונמנו להלן בפרק כלל גדול.
בשוגג, חייב חטאת. במזיד ללא התראה חייב כרת, ובהתראה חייב סקילה.
כשהמלאכה נעשית ע"י שנים – פטורין אבל אסורין מדרבנן.
הוצאה, ממלאכות שבת היא.
בתורה נתפרשה רק הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, וחכמים למדו מסברא דהוא הדין הכנסה מרה"ר לרה"י.
הכנסה, נקראת תולדה, אבל חייבת מה"ת בדיוק כהוצאה, ונקראת ג"כ הוצאה בלשון תנאים.
חיוב הכנסה או הוצאה, היא רק כשנעשית עקירה ברשות זו והנחה ברשות השניה ע"י אדם אחד.
עיקרה והנחה, צריכים להיות במקום שיש בו דע"ד טפחים.
ידו של אדם, נחשבת כד' על ד'.
עקירה לבד או הנחה לבד, אין בהם חיוב מה"ת אבל אסורים מדרבנן.
ואיסור זה הוא בין אם העוקר הוא המעביר את הרשות ובין אם המניח מעביר.
(אע"פ שהתנא מונה למסק' רק עקירות, אבל גם הנחה אסורה כדאי' ברש"י ג' עמ' ב' ד"ה מבעו"י).
ונמצא;
פשט העני העומד ברה"ר את ידו מלאה לרה"י והניח ביד בעה"ב העומד בפנים – העני חייב משום הכנסה ובעה"ב פטור ומותר. (עי' תוס' ג. מצד לפני עיור ומסייע).
פשט עני ידו ריקה ועקר מיד בעה"ב והוציא – עני חייב משום הוצאה ובעה"ב פטור ומותר.
פשט בעה"ב ידו מלאה והניח ביד עני – בעה"ב חייב משום הוצאה ועני פטור ומותר.
פשט בעה"ב ידו ריקה ועקר מיד עני והניח בפנים – בעה"ב חייב משום הכנסה ועני פטור ומותר.
הרי שתים מה"ת לעני ושתים לבעה"ב.
פשט עני ידו מלאה לפנים ועקר בעה"ב מתוכה – עני פטור ואסור (עקירה דהכנסה, וה"ה בעה"ב אסור משום הנחה דהכנסה, אבל לא מנוהו).
פשט עני ידו ריקה ועקר בעה"ב ליד עני והניח עני בחוץ – איסור לבעה"ב (עקירה דהוצאה. וה"ה איסור הנחה דהוצאה לעני אבל לא נמנה).
פשט בעה"ב ידו מלאה ועקר עני מתוכה – איסור לבעה"ב (עקירה דהוצאה, וה"ה הנחה דהוצאה לעני ולא נמנה).
פשט בעה"ב ידו ריקה ועקר עני לתוכה והכניס בעה"ב – איסור לעני (עקירה דהכנסה, וה"ה הנחה דהכנסה לבעה"ב).
הרי ב' עקירות דהכנסה לעני וב' עקירות דהוצאה לבעה"ב.
עבר על שבועת ביטוי – חייב קרבן עולה ויורד.
הן ולאו להבא, נתפרשו בתורה, כגון אוכל ולא אכל או לא אוכל ואכל.
הן ולאו לשעבר בשקר, ילפינן מקראי לחייב ויש תנאים שחולקים. כגון אכלתי ולא אכל או להיפך.
ב:
ידע שנטמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ונזכר שהוא טמא – חייב קרבן עולה ויורד.
וכן אם בהעלם הטומאה אכל קדש.
ידע שזה מקדש ונעלם ונכנס ונזכר, מרבינן מקראי לחייב, וכן אכל קדש בהעלם קדש.
ויש חולקין ופוטרין בהעלם קדש ומקדש.
מראות נגעים ליטמא בהן, שאת ותולדתה (הנלמד מספחת) בהרת ותולדתה.
והם; עזה כשלג (בהרת), סיד ההיכל (תולדתה), כצמר לבן (שאת), כקרום ביצה (תולדתה).
נטמא בהן ונכנס למקדש, חייב.
(במס' שבועות תנן יציאות השבת שתים שהן ארבע והכוונה שתי הוצאות שהן ארבע עם ההכנסות, ומנה רק את ד' האופנים שיש בהם חיוב מה"ת הנ"ל).