בס"ד

1) "והאמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר"- למה דברי שמואל מהווים קושיא על דברי רב מתנא? והלא רשאי אמורא לחלוק על אמורא?
אמנם יש קצת הסבר במאמרו של הרב יוסף שמשי "והאמר" לגבי שבת ג. (משום מה הקישור לא עבד) אבל עדיין ניתן לשאול את שאלת רב מתנא כי יש לו על מה לסמוך.

2) "אתמר נמי א"ר חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו וכו'" - מה פשר הלשון "נזרקה מפי חבורה"? לכאורה (בלשון העכשווית) ביטוי כזה מבטא יחס לא חיובי לדבר או למקבל הדברים...

3) "בעא מיניה רב מרבי וכו'" - למה צריך לציין במפורש "ואינו דומה לידו"? לכאורה זהו רק סעיף מן השאלה, ואפילו לא נאמר בפירוש!

4) ועוד באותו עניין - מה היה לחוץ לרב לשאול את רבי בהלכות שבת כאשר עסקו בנושא אחר? וא"א לומר שבא מעשה לידו ושאל הלכה למעשה, שהרי א"כ לא היה ר' חייא גוער בו (כי כשיש שאלה לשאול הלכה למעשה- למי פונים אם לא לרב? ולא מחכים דווקא שיעסוק באותו נושא וזהו תפקידו של הרב!). ואם כבר שאל- למה בחר להטריח את רבי לצאת מעיקר עיסוקו - ואולי גם לעצור את כל מהלך הלימוד בביהמ"ד - ולא שאל קודם את ר' חייא (למשל) אם הוא יודע פסיקה לרבי בזה או שיודע ברייתא בזה (מה שאכן היה)?

5) "בעי אביי ידו של אדם מהו שתיעשה ככרמלית- מי קנסוה רבנן וכו'" לכאורה משאלת אביי משמע שעצם הקנסא הוא שתיעשה ידו ככרמלית, והנה בשקלא וטריא אמרינן "ואב"א אידי ואידי למטה מי' ולאו ככרמלית ול"ק וכו' מבע"י לא קנסוה משחשיכה קנסוה"- וא"כ מה תשובה יש כאן לבעיית אביי?

6)"בעי רב ביבי בר אביי וכו'" בתנור- מה לי התירו מה לי לא התירו? אם עדיין לא התחייב, ודאי ירדה ולא ישב בחיבוק ידיים בעוד הוא מתחייב! (עיקר השאלה היא על כל ההו"א, כולל אלו שלא מדובר במזיד)