"ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו".

א: מדוע הביא רבי מאיר ב' משפטים בברכה העצמאית, גם: 'כמה נאה פת זו', וגם 'ברוך המקום שבראה'. לכאורה העיקר זה המשפט השני, ברוך המקום שברא את הפת, האם זה לא היה מספיק? מה מוסיף לנו המשפט כמה נאה פת זו?

ב: כאשר אומר רבי מאיר שיצא ידי חובה, בפשטות הכוונה לא רק שיצא ידי חובה אלא שגם לא יכול כעת לברך המוציא גם אם ירצה, כי כבר יצא ע"י הברכה שלו הפרטית, האם הדין הזה של רבי מאיר הוא בדוקא אם כאשר אמר משפט זה התכוון בזה לברך במקום הברכה הרגילה, או שכוונת רבי מאיר לחדש יותר מזה, שאדם שרואה את הפת ומתחיל לשבחה בגלל שהיא יפה וכלל לא חשב שזה יהיה תחליף לברכת המוציא, ואז אומר לו ר' מאיר, יצאת ידי חובה כי בעצם בירכת מבלי משים ולכן לא תוכל כבר לומר המוציא.

ג: סתם מעניין שנקט רבי מאיר בדוגמאות שלו פת ותאנה, מדוע דוקא אותם ומדוע ב' דוגמאות. אולי כי הם היו המאכלים העיקריים שהיו בתקופתם.