"מאי נובלות ר' זירא ור' אילעא חד אמר: בושלי כמרא, וחד אמר: תמרי דזיקא. תנן ר' יהודה אומר: כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו, בשלמא למ''ד בושלי כמרא, היינו דקרי ליה מין קללה, אלא למאן דאמר תמרי דזיקא, מאי מין קללה? אשארא.
איכא דאמרי: בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא, היינו דמברכינן עלייהו שהכל, אלא למ''ד תמרי דזיקא, שהכל? בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי, אלא בנובלות סתמא כ''ע לא פליגי דבושלי כמרא נינהו כי פליגי בנובלות תמרה".

מדוע כל כך פשוט לה לגמרא שתמרי זיקא דהיינו תמרים שנשרו מהעץ קודם בישולם, שהם עדיפים על בושלי כמרא, היינו תמרים שנשרפו מהשמש. כמו שבבושלי ההבנה היא שזה לא ממש אכיל אלא רק ע"י הדחק כי זה התבשל יותר מידי, כך גם כשהתמרים נשרו מהעץ מוקדם והתבשלו מעט מאד, הם לא אכילים ונאכלים אך ורק ע"י הדחק.
מאי אולמיה האי מהאי?
וממילא צריך להיות הדין בשניהם שזה נחשב מין קללה לר' יהודה ושהברכה יורדת בדרגה לשהכל נהיה בדברו.