הגמרא במסכת ברכות מביאה ברייתא (דף לז עמוד א):

זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים, רבן גמליאל אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת מעין שלש.
ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש. אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת! אמר לו: רבינו, אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן, למדתנו רבינו: יחיד ורבים הלכה כרבים.
רבי יהודה אומר משמו:
כל שהוא משבעת המינים ולא מין דגן הוא, או מין דגן ולא עשאו פת, רבן גמליאל אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת; כל שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן, כגון פת אורז ודוחן - רבן גמליאל אומר: ברכה אחת מעין שלש, וחכמים אומרים: ולא כלום.

השאלה הנשאלת היא מה פירוש המשפט "רבי יהודה אומר משמו" - משמו של מי?

רש"י כותב: "משמו - של רבן גמליאל".

הרב עדין שטיינזלץ-אבן ישראל כותב בביאורו למסכת ברכות "משמו - של רבי עקיבא".

יש בדברי הרב שטיינזלץ הרבה הגיון.
מבחינה היסטורית רבי עקיבא היה צעיר מרבן גמליאל - כך רואים גם בסיפור המובא בברייתא זו שרבן גמליאל מכנה אותו "עקיבא", ורבי עקיבא עונה לו בלשון "רבינו". רבי עקיבא היה ממובילי מרד בר-כוכבא, ואילו רבי יהודה היה בן דורו של תלמידי רבי עקיבא כרבי שמעון בר יוחאי - הדור שאחרי המרד. הנשיא בזמנו של רבי יהודה היה רבן שמעון בן גמליאל. כך שמסתבר יותר שרבי יהודה דווקא מצטט את רבי עקיבא ולא את רבן גמליאל.

בנוסף, גם מבחינה תוכנית יש הגיון דווקא בדברי הרב שטיינזלץ. רבי יהודה מצטט מחלוקת בין רבן גמליאל לחכמים. יותר סביר שרבי עקיבא לימד אותו שיש מחלוקת בדבר, ולא שרבן גמליאל לימד אותו שהוא סבור כך וחכמים (=הרבים) חולקים עליו.

אשמח ליישובים על בדברי רש"י, או להפנייה למקורות הדנים בנושא.

המקור: בלוג של "רב צעיר"
ושם מופיעים הרבה תגובות.