א. עקרב פוסק. ברש"י שהוא יותר מוכן לנשוך. רב ניסים מביא מירושלמי לפי שהוא מכה (עוקץ) וחוזר ומכה (להבדיל מנחש). וקצ"ב אטו פעם אחת של נחש אינה מספיקה להיחשב פיקו"נ.

ב. הני מילי בשור שחור וכו'. יל"ע אי האי הני מילי קאי רק על הזהירות היתירה לעלות לגג וכו', או גם לגבי היתר הפסקה בתפילה.

ג. ערוד. יש מנקדים הר' בשוא והו' בקמץ להבדיל מערוד שהוא חמור הבר, שהרי כאן הוא מין נחש שהוכלא עם צב. – נתן עקבו על פי החור. בירושלמי שמובא ברב ניסים נראה שנעמד להתפלל שם את תפילתו, דאיתא שם ששאלוהו אם לא כאב לו וענה שמתוך שכיוון בתפילה לא חש.

ד. וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו. אמר הקוצקאי; כמה רחמנות יש על מי שאפילו לרחם עליו אסור.. וראוי לציין שללא ספק אין הכוונה לאלו מסוג חרש שוטה וקטן, שהם הזקוקים ביותר לרחמי בני אדם, אלא לבני דעת שאין בהם דעת מתוך מידותיהם הרעות ובחירתם הנלוזה, שלאלו מניעת הרחמנות מהם עלולה להחזירם לדרך הישר. או עכ"פ מניעת הרחמנות מהם תמנע אחרים מלכת בדרכם.

ה. מכדי אנשי כנסת הגדולה וכו'. בנותן ענין לציין מענייני דיומא (אנו בטז אלול פרוס ראש השנה) שזו ממש כעין שאלת הטור בשם רב האי איך קרה שנשתכחה תורת תרועה.

ו. (לג:) כרחבא דפומבדיתא. ברש"י דהיה לו לומר איצטבא. בתוס' פסחים יג: איסטוונית, ויש שהגיהו שם. – ומה שהזכיר רש"י רבי יהודה נשיאה ויש שהגיהו הנשיא, נ"ב ברש"י ביצה יא: מוכח דהגירסא נשיאה. – והפירוש השני שדחאו רש"י, גם בביצה יא: דחאו, אבל בפסחים נב: פירש כך ועי"ש הגרי"פ שכ' דמצוה ליישב.

ז. על קן ציפור וכו' מדותיו רחמים. ידוע הנידון אי אסור בכלל לומר טעם למצוה זו, עי' במורה נבוכים ורמב"ן עה"ת ואכ"מ. ואם שרי לומר, יש שנתנו טעם נאה, דבטבע אי אפשר לתפוס ציפור בקלות כידוע, אבל כשהיא רובצת על האפרוחים או הביצים היא מוסרת נפשה לשומרם ואינה בורחת, ונמצא הצד אותה אז, מנצל את הרגש האמהי לצורך צידתה, ונוהג במדת אכזריות בעצמו, להשתמש במסירות נפשה לצורך תפיסתה והשמדתה, ולכן אסרה תורה לצודה כך.

ח. משל למלך ששיבחוהו בדינרי כסף וכו'. בהלויית המשגיח הגר"י לונשטיין זצ"ל הספידוהו כמה גדולי הדור, ואחר כך נעמד להספיד הגר"ח שמואלביץ שניהל איתו את ישיבת מיר בימי שנחאי, פתח ואמר משל למלך שהיו לו דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף וכו', ואז הגביה קולו ואמר עד עכשיו שמעתם על הכלי כסף, עכשיו נעבור לכלי זהב...

ט. אין לגבי משה מילתא זוטרתא. מקשין העולם סו"ס לגבן מילתא רבתא. ובפשטות התשובה היא שעצם הדברים נכונים שה' שואל מעמנו את היראה גם היא גדולה, רק את הביטוי "כי אם" אמר משה לפי דרגת עצמו. אבל חסידים אמרו "לגבי משה" כשעומדים ליד הרבי, מילתא זוטרא היא לכולם להתעלות ביר"ש בהשראת הרבי.