"ת''ר: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה.

והיכי דמי הלכה פסוקה?

אמר אביי: כי הא דר' זירא, דאמר ר' זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל- יושבת עליה שבעה נקיים.
רבא אמר: כי הא דרב הושעיא, דאמר רב הושעיא: מערים אדם על תבואתו, ומכניסה במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר.
ואב''א כי הא דרב הונא, דא''ר הונא א''ר זעירא: המקיז דם בבהמת קדשים- אסור בהנאה, ומועלין בו."




התנא בבריתא קובע כי יש לעמוד ולהתפלל בלי משהו שיפריע לכך, ולכן אין עומדים להתפלל מתוך עיון בהלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה - הלכה שאין צורך לעיין בה, שאין בה מחלוקות, שהכל בה ברור.

והשאלה אותה שואלת הגמרא - פשוטה: הבו לנו דוגמא. הביאו דוגמא להלכה פסוקה כמו זו אליה התכוונה הבריתא - הלכה שאין בה מחלוקת, אין בה עיון, והיא ברורה לגמרי.

יש הלכות רבות כאלו, ואף פשוטות מאד, לכן מעניין לראות מה בחרו אביי ורבא כדוגמא.

אביי מביא את חומרת בנות ישראל (המכונה בקרב הציבור "חומרת רבי זירא" על שם מוסר החומרה) בעניין ראיית דם.
מדובר בהחמרה גדולה, החמרה שלמעשה - בצירוף חומרת רבי בשדות - מייתרת כמעט את כל מסכת נידה, על דקדוקיה והלכותיה - הכל נאגד בחדא מחתא, כך שכל בר בי רב דחד יומא ידע לפסוק.

אבל ללא ספק - חומרה. ללא ספק, אחת עם משמעות לכל עם ישראל, שרבים - לפחות בדור זה - מעלים שאלות קשות לגביה.


רבא מביא משהו מהכיוון ההפוך. בין כל ההערמות ההלכתיות הוא בוחר אחת, אחת שתמיד תהיה נתונה למתקפה - כפי שאכן נעשה על ידי הקראים ועל ידי שאינם שומרים תומ"צ - מתקפה מהסוג של "אתם עובדים על ה'".

והנה, כשנתבקשו לתת דוגמא להלכה פסוקה, בחרו אביי ורבא - כל אחד מכיוון אחר - דוקא בדוגמאות אלו, שאינן כה פשוטות, ואינן בראש רשימת ההלכות שאין עליהן עוררין.

אך דוקא בהן בחרו, ודוק.