במשנה תורה - ספר זרעים-הלכות מתנות עניים - פרק שביעי ס' י"ד הרמב"ם מפרש חֲבֵר עיר לשון יחיד ולא כפירוש משנתנו חֶבֶר עיר:


"עניי ביתו קודמין לעניי עירו. עניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת שנאמר {דברים טו-יא} {לאחיך לענייך ולאביונך בארצך}: יד מי שהלך בסחורה ופסקו עליו אנשי העיר שהלך שם צדקה הרי זה נותן לעניי אותה העיר. ואם היו רבים ופסקו עליהן צדקה נותנין וכשבאין מביאין אותה עמהן ומפרנסין בה עניי עירם. ואם יש שם חבר עיר יתנוה לחבר עיר והוא מחלקה כמו שיראה לו:"

השבת בפתח ובדקתי רק במשנה תורה ולא בדקתי בשאר כתבי הרמב"ם אם הייתה בלשונו המילה חֶבֶר. במשנה תורה אין חֶבֶר חוץ מהמופע הנ"ל.

הייתכן שלא הייתה בלשונו המילה חֶבֶר?

מלשון המשנה נראה שלהבנה מדובר בפירוש ב חֶבֶר עיר, למשל:

"...כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין"