א. ס"ת צריך לעשות לו מחיצה. מש"כ תוס' חומשין לכ' כוונתם העשויין בגלילה על קלף בדיו, ומ"מ צ"ע דלא מצינו להם קדושה טפי משאר כתבי ידות. ומה דאי' בסמוך דלכתחילה צריך בית בפני עצמו לכ' צ"ע דבכל דוכתי מחיצה סגי לכתחילה. ואפשר דבמקום דהוא ענין של כבוד שאני, ובזה יש עדיפות לבית אחר ממש, וכעין שמצינו בריש פירקא לגבי אכילה בפני המת.
ואגב, ספר המוכנס לארון עם דלתות לכאורה אין צריך לכסותו בתוך הארון דהוי מחיצה.

ב. הני בתי כסאי דפרסאי. ידוע שדנו בבתי כסאות שלנו שבסופם הם נקיים הרבה יותר מפרסאי, אבל מצד שני הצואה מתעכבת מעט במקומה עד שדוחים אותה על ידי המים דלא כפרסאי. ומצוי מאד בתים שיש קיר משותף לחדר מסויים ולבית הכסא, ולכאורה היה מקום לדון להתפלל בחדר ההוא נגד הקיר שהוא נגד בית הכסא שאסור נגד עיניו אע"פ שאין בו צואה. ועי' פוסקים שדנו גם אם לא נקל מצד פרסאי, עוד זאת דכותל זה אינו מיוחד רק לבית הכסא ואינו נחשב כותל ביהכ"ס.
אגב. מצוי מאד בתי כנסיות שיש שירותים מעל פינה בבית הכנסת. והנה מצד הדין לכאורה אין בעיה, ייתכן שלהתפלל תחת המקום אין זה כלל בבחינת "כנגד", ואם כן, עכ"פ התקרה נוצרה גם בשביל בית הכנסת ואין זה כותל בית הכסא. אלא חששו לדברי הט"ז הידועים שכתב על כגון זה שזה מעכב את התפילה והוא עצמו בצעירותו היה דר בקראקא מעל בית הכנסת ומתו שני בניו ותלה בזה. בכל אופן זה אינו איסור אלא עצה טובה לא להתפלל תחת בית הכסא ומסתבר שזה רק תפילת שמונה עשרה. ואנכי ראיתי בבית כנסת בשכונתי שכתוב "אסור להתפלל בפינה זו מפני השירותים שלמעלה", ושאלתי את הרב המרא דאתרא שליט"א ואמר לי שהיה נכון לנסח "אין כדאי להתפלל תפילת שמונה עשרה וכו'".

ג. המשמשת שראתה נדה, עי' מש"כ לעיל כא: בביאור האי דינא. ואגב חזינן ממתני' דנשים גם כן חייבות בטבילת עזרא, ואסור להן ללמוד ולהתפלל אחר שימוש או פליטת ש"ז עד שיטבלו.

ד. זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. יש להתבונן שהרי אצלינו אם שמענו על דבר מצוה ש"הסתדרו" בלעדינו, אנו משחררים אנחת רווחה. וידוע שהחפץ חיים שמע על פתיחת בית ספר בית יעקב הראשון בקראקוב, נאנח ואמר, כזו מצוה גדולה ולא היה לי חלק בה.

ה. (כו:) מבדיל בראשונה. ופירש"י משום דהיא במקום ערבית, ולפי הגר"ח הידוע בכתבים לא צריך לזה. ואכמ"ל.
והתוס' הביאו בשם רבינו יהודה דהשוכח יעלה ויבוא במנחה דר"ח לא ישלים ערבית שתים, ולדעת הרי"ף ישלים אע"פ שלא יאמר בהם יעו"י. יצויין ביאור האחרונים (עי' קה"י כאן) דר"י סובר דבהשמטת אזכרה חסר רק האזכרה, אלא דאי אפשר להשלים בלא תפילה שלימה, והרי"ף ס"ל דהשמטת אזכרה בזמנה היא כחיסור כל התפילה. ודוק.
ומסקינן בקשיא. ועי' רא"ש בשם רב האי, דקשיא היינו דידעו שיש תשובה ואינה תיובתא, רק לא היו זכורים להתשובה באותה שעה. וכאן יש תשובה כעין דברי הרי"ף שבתוס', שאם יבדיל בשניהם או בשניהם לא יבדיל יוצא, ורק הבדיל בשניה גלי דעתיה שרוצה ראשונה לתשלומין וזה לאו כל כמיניה. ועי' פוסקים דהמתפלל ב' תפילות בסתמא יוצא, אע"פ שלא כיון להדיא שרוצה הב' לתשלומין. אבל אם כיון להדיא שרוצה ראשונה לתשלומין מדינא חייב להתפלל פעם שלישית לתשלומין (אלא דמהיות טוב המליצו להתנות בנדבה).

ו. אבות תיקנום. ידוע הרמז (מהזוה"ק) דאות שניה משם האבות מרמזת על התפילה שתיקנו, בוקר צהרים וערב. יעקב תיקן ערבית, רמז יש כאן, יעקב הלך לגלות ואז תיקן שגם בזמני חשיכה אפשר להתפלל.

ז. עד פלג המנחה. ראה תוס' שתמהו ותשובתם לכ' צ"ב דהרי ר"י אמר להדיא נגד תמיד. ובאמת גם לא שמענו מי שיקפיד לכתחילה להתפלל בזמן פלג. וכנראה דעכ"פ בזה לא קי"ל כר"י כלל.
מנחה גדולה. עי' רש"י, ועי' גה"ש לרעק"א פסחים נח. שציין כמה סתירות אי חצי שעה זו היא מה"ת או מדרבנן, וקצת פלא שלא ציין לרש"י כאן.
מנחה קטנה. צ"ב למאי הלכתא, ובזה נראה דזה להלכה ולא שמענו איזה קפידא בזה.
נימא תיהוי תיובתיה דריב"ח. לכ' מברייתא שניה תיובתיה דריב"ל. ואולי זה מה שמדברים בספרים שציין מהר"ב (הנשמט בחלק מהדפוסים, משום מה).