א. שמא עשה תשובה. הרב מטשעבין היה אומר בדרך הלצה ודאי כתב "תשובה" להלכה שבה הוא מפלפל עד שהוא מצדיק את מעשיו...

ב. דוגמא. לפי' הערוך המובא בתוס' (והוא בשם רב האי) שהשקוה מי צבע וכו' צ"ב מאי חוצפה היה כאן שהוצרכו לנדותו על זה.

ג. גדיים מקולסין בליל הפסח. ומכאן הפליגו הראשונים שלא יאמר אדם "בשר זה לפסח" שלא יהא נראה כקדשים בחוץ. (וראיתי רב אחד שואל אי שרי לנותני הכשר על בשר, לכתוב בשר כשר לפסח...).

ד. ולבסוף ברכוהו. בפי' הרד"ל לפרקי דרבי אליעזר הקדיש פרק בהקדמתו לבאר שלא היה זה נידוי רגיל.

ה. (יט:) שורה הרואה פנימה. עי' רש"י. בשו"ע מעתיק הרואה את פני האבל.

ו. פושטן אפילו בשוק. מעשה בתלמידיו של הסבא מסלבודקה (רבי נתן צבי פינקל) שדנו בדרגתו של רבם והעלו לדון אם היה קורה לו מעשה כזה האם היה מיד מקיים כפשוטו. ותלמיד אחד העיז פניו וניגש אל הסבא בשוק ואמר לו שיש כלאים במכנסיו. הסבא לא היסס לרגע והחל לפשוט את מכנסיו באמצע הרחוב, וגם כשהתלמיד אמר לו שזה לא נכון ורק לנסותו אמר דבר זה, היה צריך לעמול לשכנע אותו שאיננו אומר זאת רק מפני כבודו. יצויין שאדם צריך להיות מעובד בכגון זה טרם בא מעשה לידיו בבחינת כל ימי הייתי מצטער ועכשיו שבא לידי וכו'.

אגב. לא ברור שצריך לומר זאת בשוק, כי יתכן שעד שהוא יודע הריהו כמתעסק ואז באנו למחלוקת הרעק"א והחזו"א האם יש בזה חטא כשוגג, ואכמ"ל.

ז. ולפניהם ב' דרכים. לכאורה הכוונה והיו ביניהם כהנים. וכמו להלן ברש"י על ראבר"צ.

ח. ואינה לפי כבודו. בראשונים שם מבואר דהיינו שאם היה מוצא את של עצמו בשוק גם כן לא היה מביאה מפני כבודו.