א:
המוצא כלאים בבגדו חייב לפשוט את זה אפילו בשוק. אין עצה ואין תבונה,
מה כאן החילול השם? האם צריכים לומר שאנשים זיהו בבגד שלו שיש בו שעטנז? או שלא ניתן לראות שלובש שעטנז אלא שעצם זה שיהודי עובר על לאו דשעטנז, זה נקרא חילול השם.

ב:
כ' ע"א, אבל מטמא הוא למת מצוה, וכתב רש"י: 'והוא כבוד הבריות'. מדוע פשוט לה לגמרא שגם במת יש ענין של כבוד הבריות? אולי כבוד הבריות זה רק באדם חי?
הייתי מבין שיש כאן ענין של ביזיון המת, אבל כבוד הבריות בפשטות הכוונה שמישהו מתבייש מאחרים וזה בפשטות רק באדם חי (ומתקשר לסוגיא דלעיל של לעג לרש ואולי זה רק בנושא של מצוות).

ג:
שם, 'קם קרעיה מינה', קשיא לי הרי הבעיה של רב אדא בר אהבה היתה בגד צבעוני שהוא נגד הצניעות ומה הוא עושה, קורע את זה ממנה, ולמה כעת המצב יותר טוב? הרי כעת היא במצב יותר לא צנוע, לכאורה הוא רק החמיר את המצב.

בכלל קשה כל הענין הזה, הרי דברי חכמים בנחת נשמעים, ואופן כזה של תקיפה דוקא בדרך כלל גורם לשנאת הדת. ובפרט שרואים שרב אדא לא הכירה כלל, ואם כן אולי היו לה נסיבות מקילות, אולי היתה תינוקת שנשבתה ולא ידעה גדרי הצניעות וכדומה, לכאורה ענישה שכזו מתאימה כשיש מי ששנה בחטאו ופורץ גדרים להכעיס.
ואולי היה כאן גדר של קנאות פנחס, שחשש רב אדא לקיטרוג בשמים והסרת הקיטרוג היא ע"י מעשה קנאות.


ד:
רב גידל ור' יוחנן בשערי טבילה.
יש לדקדק, מילא ר' יוחנן היה חייב לישב שם שההסתכלות בו תפעל למען הנשים הללו, אבל רב גידל שרצה ללמד הלכות טבילה, למה היה צריך לשבת שם, היה מארגן שיעורים לנשים ומלמדם ההלכות החשובות, זה לא צריך להיות עובר לעשייתן. וגם, כמה אפשר ללמד לאשה שממהרת להכנס ולטבול, כמה היא תקלוט בתוך כדי הליכה. בודאי עדיף ללמד באופן מסודר וכשיש לנשים יישוב הדעת.