א. ואפילו עטרות ודיבון. עי' תוס'. וי"א דהתרגום שלפנינו על עטרות הוא תרגום ירושלמי שהוכנס לתוך האונקלוס על פי תוס'.

- מאריכין לו ימיו ושנותיו. ידוע מהחת"ס דבא לומר שלא יחוש לאיבוד הזמן על דבר פשוט כזה, דלא יפסיד זמן מכך, כיון דיאריכו וישלימו לו בכפליים.

- במעלי יומא דכיפורי. כפה"נ משום דלא קבעו אז בי מדרשא לצורך מצוות היום דאכילה. אגב ידוע הנידון בפוסקים אי שתייה בכלל, ואי אכילה של פחות מכא"פ בכלל. ואי לילה בכלל. י"א על המהריל"ד שהיה לפניו ביום הזה קערה של צימוקים והיה אוכל אחד אחד במשך כל היום. ויש מפקפקין בשמועה זו. ועכ"פ מכאן הביאו הפוסקים דאף ת"ח צריך למעט מלימודו למצוה זו.

- וידוע מרבינו יונה ג' טעמים למצוה זו, ומרש"י נראה כמו הטעם של הכנת גופו להתענית.

- אמר ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר. מענין שאותה לשון בדיוק אמר במס' שבת גבי הדלקת הנר.

ב.דלא תנסבו גיורתא. עי' תשובת מרן הקה"י להגר"מ קליין בענין זה. ובתו"ד הזכיר דהגרים הם הכי מיוחסים מבחינת חשש פסולי חיתון. ודוק.

- בשלושה דברים אוהב אני את המדיים. יש לפרשו לגנאי, דרק אלה יש בהם, וכולם לטובת עצמם מתכוונים ללא שום מדה טובה.

- הפרסיים צנועין באכילתן. יש לפרנס זאת עם הא דאוכלין ושותין כדוב.