א. הגמ' אומרת שלא כמידת ב"ו מידת הקב"ה, מידת ב"ו כאשר מוכר חפץ אז המוכר עצוב והקונה שמח ואילו כאשר הקב"ה מכר לעם ישראל את התורה (התורה מכונה לקח), הקב"ה שמח, ולכאורה קשה שכן מוכר אינו משייר זכות כלשהי בחפץ, אך התורה עדיין של הקב"ה שנאמר תורת ה', ואולי ניתן להסביר לפי הגמ' בע"ז שלאחר שאדם למד תורה היא הופכת להיות שלו, ובאופן דומה פירשו התוס' בסנהדרין י"ט כי תלמיד חכם שמחל על כבודו כבודו מחול שכן התורה דיליה היא, וראיתי שהביא בספר נאות דשא לסבי הרש"א דיכובסקי זצ"ל בשם השפת אמת כי מפרש השפת אמת את המילה "והערב" מלשון ערבוב, כלומר אנו מבקשים מריבונו של עולם שיערבב את דברי התורה בגופנו עד שיהפכו להיות חלק מעצמיותנו ומהגנים שלנו ואז ממילא יקוים בנו ונהיה אנחנו וצאצאינו...שכן התורה תעבור בגנים לצאצאים.

ב. זכורני שראיתי פעם פירוש יפה בעין אי"ה לראי"ה קוק זצ"ל על המימרא ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל", אודה למי מהכותבים בפורום אם יוכל להעלות את הפירוש של הראי"ה בענין שכן אין את הספר ת"י.

ג. "יהיב לי ידיה ואוקמיה" ומדוע נתן דווקא את ידו כדי לרפא? וראיתי בעבר שהסבירו שיד בגימטריא י"ד ועוד י"ד שמסר לו, הוי בגימטיא כח. יהי רצון שהקב"ה ייתן לנו כח ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים.