בגמ' מקשה: מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה. ומתרץ בתירוץ הראשון: משום דאיכא אונס שינה.
ופירש"י: משום אונס שינה. התוקפתו לעבור על דברי חכמים, הוזקקו להזהירו יותר. ע"כ.

ויש להסתפק בפירוש דבריו, האם ר"ל דכיוון שיש מונע גדול למצווה, לכן הפריזו ואיימו עליו דרך גוזמא והפלגה, אע"פ שאינו כן באמת, וכעין שכתב בשו"ת הריב"ש (סימן קעא) שדרך החכמים להפליג בהגדלת העונות, כדי שישמר אדם מהכשל בהן, והביא כמה כיוצ"ב (וכ"כ עוד כמה אחרונים. ואין כאן מקומו של בירור עניין זה).
או שמא באמת העונש ע"ז הוא מיתה בידי שמים ממש (ול"ק מסנהדרין פג. עי' תוס' בכורות כו: ושיטמ"ק ערכין יא: ורא"ש מו"ק פ"ג סי' ג, וכו' וכו'), אלא דקשיא ליה מאי שנא דבכל איסורי דרבנן לא הוצרך להזהיר ע"כ בפרטות בכל איסור, ורק כאן מצאנו שהזהיר על כך.