א. והניע. רש"י פירשו רק בלעז. ועיין תוס' להלן נה עמ' ב' ד"ה כיחו וניעו. ולהלן נה: איתא דליחה סרוחה טהורה לגמרי, וע"כ דלאו היינו כיחו ולא ניעו, ושם כתב רש"י קויטורא בלעז.

ומאי דתנן בפושרין, פירש"י דהיינו חלק מהתשובה, דהיינו אין שואלין כמה שרייתן בפושרין, דאכתי לא אמרו דהוא בפושרין, אלא השאלה כמה שרייתן, וכמה כולל מלבד הזמן גם את כמה חום המים, והתשובה בפושרין ומעת לעת.

ב. והדוה בנדתה מדוה כמותה. לכאורה ההיקש הוא דדוה היינו האשה עצמה, ונדתה הכוונה כאן לדם נדותה, אע"פ דנדתה מתפרש על טומאת נדתה או ימי נדתה. ומדוה (בקמץ הויו, ומפיק הא) רצה לומר המדוה שלה. ולפ"ז צ"ב מאי דפירש"י אשכחן לח דדוה משמע לח, דלדברינו דוה קאי בכלל על האשה.

ג. יבש מעיקרו. כתב רש"י כגון הני דתנינן. והוא כפי' א' בתוס' דלא כפי' ב'.

ד. היא ולא דמה. ראה רש"י. ומפשטות לשונו היה נראה דדם הנדה המונח על המשכב אינו מטמא מדין משכב, אבל המשכב נטמא משום נושא את הדם. אמנם לכאורה לא מצינו נושא אלא באדם, ולא כלי הנושא. וברש"י שבת שציינו הגרעק"א כאן בגליונו אכן ביאר להדיא דרק אדם הנושא את דם הנדה נטמא, ונראה קצת דנפל כאן ברש"י איזה ט"ס.