א. הביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. להלן בעמ' ב' מובאת תוספתא דזו שיטת ר"מ וסתמה רבי במתני', ובזה תבין מש"כ רש"י ד"ה שוב, ואפ"ה לר"מ וכו'.

ב. ומודה רבי יהודה שאם נבעלה. עי' רש"י דלר"מ אע"פ שלא בעל א"א למאן מיד כשהביאה שערות. והיינו דכך תקנו לה חכמים שתוכל למאן רק עד הגדלות. וכאן לא פירש רש"י הטעם, ולעיל מו. כתב דטעמא דחיישינן שמא יבוא עליה. ולכאורה יש כאן מקום עיון דהא רבי יהודה נמי ס"ל דמשירבה השחור אע"פ שלא בעל אינה ממאנת, כלומר מאי דס"ל לר"מ בב' שערות ס"ל לר"י בירבה השחור, וכן כתב רש"י ד"ה הלכה כרבי יהודה וכ"כ הרא"ש ד"ה עבוד. ולכ' צ"ב למ"ד דר"י התיר רק בלא נבעלה, א"כ אם משירבה חישינן לנבעלה א"כ ה"ה מקודם ניחוש, ולמ"ד דהתיר אף בבעל ומשום דעל דעת קידושין הראשונים הוא בועל, א"כ מדוע אחר שירבה השחור לא תוכל להמשיך למאן. (ואולי אלו שאמרו אפי' בנה מורכב כך ס"ל, דהא מסתמא כשבנה מורכב כבר רבה השחור).

ג. נמנו וגמרו וכו'. בפשטות משמע דנמנו דאין הלכה כלל כר"י, ולא רק בנבעלה. ויל"ע קצת בסמוך דשדר בלשא ואפקוה דפירש"י מבעלה השני, ולכאורה אי משום דנבעלה ואמרי' לשם קידושין בעל, א"כ מדוע הוציאוה רק משני, הא גם לבעלה נאסרה כאשה גמורה שזינתה ברצון. ואפשר דכיון דרבי יצחק וחביריו התירוה לינשא לאחר הויא כאנוסה ומותרת לבעלה. (ואי משום דפסק ריו"ח דהלכה משתביא ב' שערות שוב אינה ממאנת עדיין יל"ע בזה ואכמ"ל).

ועי' בראשונים שדנו הרבה להלכה (ביניהם תוס' בעמ' ב') והשאלה אם לפסוק כמ"ד הלכה כר"י לכה"פ בלא נבעלה או כמ"ד נמנו וגמרו עד ב' שערות, וכן מסקנת ר"ע בעמ' ב'. או לפחות מצד הלכה כדברי כולן להחמיר אם נימא דקאי לא רק על אורך השערות במשנה הבאה אלא גם על פלוגתות הקשורות למשנה זו. עי' בתוס' בעמ' ב' דבמס' ב"ב אמרו זאת על כל הפלוגתות. ולכן אינה חולצת עד שתביא שערות בשיעור הכי גדול ובמקום אחד, (או שתביא סימן העליון), ומאידך אינה ממאנת משתביא שערות בשיעור הכי קטן ואפי' הכי רחוקות זו מזו. ור"ת מחמיר עוד שאין מיאון כלל בזמן הזה משהגיעה לכלל שנים דקשה לבדוק שערות קטנות בכל גופה, ובפרט לומר בוודאות שאין בכל גופה שתי גומות רחוקות. (אגב. לא נתפרשו דברי רבא מאי מקיפות משפה לשפה).

ד. גומות אע"פ שאין שערות. יל"ע אי הגומות עצמן סימן גדלות או משום דאנו בטוחין שהיה שער ונשר. וצל"ע בפלוגתא דלעיל אי חיישינן דנשרו, דלכ' ממנ"פ אי יש גומות הרי נתפרש כאן לכו"ע דהוי גדולה אף בלא לראות שער, ואי אין גומות הרי אפי' נראה שער בעינינו ל"ה גדולה. וצ"ב. ואם נאמר דגומות ללא שער בעינן ב' גומות, י"ל דמיירי שם בגומא אחת דאם היו בה שנים ונשרו שפיר דמי כבסמוך, ואם לא היו אין גומא אחת סימן. ודוחק לאוקמי הכי.

ומה שתירצו דאי תניא גומות הו"א תרי, נראה רחוק לימנע משום זה לאשמועינן גומות, יאמרו גומות ללא שער גדלות, וב' שערות הוי סימן אף בגומא אחת. וצ"ב.

ה. (נב:) הלכה כדברי כולם להחמיר. ראה בתוס' שנראה ממנו דבזמן ר"ת עדיין נהגו להשיא יתומה ונהגו דיני ממאנת. אף שכבר בתוס' הידוע ריש פ"ב דקידושין מובא קידושי קטנה בזמנם, מ"מ שם היינו על ידי אביה דהוי קידושין מה"ת, וכאן רואים שנהגו גם בקידושי יתומה קטנה ע"י אמה ואחיה.