א. משום דקא בעי למיתני כיוצא בו. רצה לומר ולכן חזר ונקט באותו הסגנון של הדברים הבאים, כדי שיובן על מה אומרים כיוצא בו.

ב. כל אבר. פירש"י אצבע יתירה. אין כוונתו שרק כך מתפרש אבר, אלא דהאבר הנאמר כאן דללא ציפורן אינו מטמא באהל אם אין בו כזית בשר, הוא רק באצבע יתירה, דע"כ מדובר כאן באצבע כיון דאיירינן על ציפורן, ואצבע רגילה מבואר בגמ' דמטמאה באהל גם ללא ציפורן. ועי"ש בסוגיא דאפילו יתרת הנספרת על גב היד מטמאה באהל ללא ציפורן, והכוונה כאן יתרת שאינה נספרת.

ג. כל המטמא מדרס. בקצרה גדר החפץ הנטמא באהל הוא שיהיה כלי, וגדר החפץ הנטמא מדרס הוא כלי המיוחד לישיבה, ונמצא דכל ראוי למדרס כלול בו שהוא כלי וממילא מטמא באהל, אבל הנטמא באהל זה אומר בהכרח רק שהוא כלי אבל כל עוד אינו מיוחד לישיבה אינו מטמא מדרס.

ד. לא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד. עיין תוס' שבת צה: דכל זה רק בכלי המשמש לפעמים ליבש, אבל כלי המיוחד למשקין בלבד בטל במוציא משקה דאין משתמשין בו בקביעות למשקה ע"י גיסטרא כשהוא מוציא. ורק במיוחד גם ליבש, בזה כשבא להשתמש במשקין מניח גיסטרא. ובזה ביאר המהרש"א לשון רש"י בתחילת עמ' ב' דבדיקה ע"י דחיקה היא קולא, ולכ' מוציא הוא נפ"מ רק למי חטאת, ושם זו חומרא לפוסלו לעניינו. ובדברינו מיושב דבטל להיות כלי למשקין ונטהר ואינו מקבל טומאה. (וראיתי מביאים דיש שהוסיפו דגם לחטאת משכח"ל קולא דאם הכלי פסול והמים לא נתקדשו ממילא לא יטמאו את נושאן, וזה רחוק קצת בכוונת רש"י).

ה. (מט:) כופף אזני קדירה לתוכן. שאלוני שלכאורה המציאות צ"ב, דאם זה מונח היטב צמוד והוא מלא אויר, אזי המים מלמעלה לא ייכנסו כלל בגלל האויר הפנימי שאינו מניחן להיכנס, ואם מניחם באופן שאינו צמוד הרי המים יחדרו מיד מלמטה ויעלו בתוך הכלי במקביל למילוי המים שבחוץ וא יהיה ניתן כלל לבדיקה אם מים נכנסים מלמעלה דרך הסדק.

ו. יש בו ציפורן. ברש"י ואפילו היא יתירה "כגון" אצבע שישית. זה אתי שפיר טפי לדרכו של רש"י בשימוש בתיבת כגון כמו שהבאתי כמה פעמים לאחרונה.

ז. ת"ל אשר ישב עליו הזב. שמעתי ביאור נאה דהדיוק מהא דלא מנוקד ישב בקמץ ופתח אלא בכפל הצירי, ומזה משמע דיישב עליו בקביעות (הוא או אחר) ולא ישיבה חד פעמית בעלמא.

ח. לאתויי גר. ראה בתוס' שהאריכו ותמצית דבריהם דיש כאן שני נידונים. האחד הוא מצד הלכות דיינים שלזה אכן גר כשר רק לממונות ולא לנפשות. אך יש דין נוסף של מינוי שצריך לזה מישראל, מקרב אחיך, וגר, והיינו אפילו בן גרים, לא חשיב מקרב אחיך ופסול לכל מינוי, ודיין לממונות גם מינוי יש בזה ומצד זה הוא פסול, אלא אם כן אמו מישראל, או לדון גר חבירו.