-השמטה למז:- ג. דתניא שנה האמורה בקדשים וכו'. התנא בא להשמיענו בכל אלו שאין זה לפי שנת עולם כלומר שאין השנה מתחלפת בא' תשרי אלא לפי שנתו שלו אזלינן. ואצלינו הנושא אחר לגמרי האם בשנת עשרים שלו צריכין לכל השנה או דסגי ל' יום ממנה. ומ"מ אמר דרב כהאי תנא, משום דמתוך הלשון דכולן מעת לעת, אף דעיקרו בא לאפוקי משנת עולם וכנ"ל, מ"מ ממילא שמעינן מינה דבעינן שנה שלימה ולא סגי מקצתה.

מח.
א. ובשביעית נמי יעבוד. תימה מה ראו על ככה להוציא המקרא מידי פשוטו דבשביעית קאי אדלקמיה ובשביעית יצא לחפשי חנם. ואי הוי הלכה למ"מ (או בנין אב לקדשים וחבריהם הנ"ל) וקרא אסמכתא בעלמא הוי א"ש אבל לא משמע הכי.

ב. והכי נמי מסתברא וכו'. לכאורה נראה דהתוס' ד"ה רב גידל לא גרסי לה, דהא הם עומדים ממש בקושיית הגמ' ועונים באופן אחר. ואולי יש לדחוק כוונה אחרת בדבריהם ואכמ"ל. וכדמות ראיה לדברינו דזו תוספת מאוחרת מגליון, מהא דאמרי' מיד אחר זה מ"ט מ"ד לערכין לא אמר לבן ובת, והא לפי קטע זה משמע דלא רק דרב גידל מודה לעצם הדין לרב יוסף, אלא דע"כ מפרש כן גם בכוונת התנא, דכוונתו גם לבן ובת, כדי שנוכל לומר דרב כהאי תנא, וא"כ מאי שייך להקשות מ"ט לא אמר, הא אמר ואמר. ומזה נראה קצת דלא גרסינן לה וכוונת ר"י דר"ג ל"פ בעצם הדין אבל בפשט הברייתא ס"ל דמיירי רק בערכין. ודוק.

ג. סימן העליון . פירש"י בוחל. זה מחזק את קושיית התוס' השלישית לעיל מז. עמ' א' ד"ה איזהו, יעוי"ש.

ד. (מח:) אישתדו. לכאורה לפי' שני שברש"י הגירסא אישתדפו. וההבדל בין ב' הפירושים דלפ"א הטענה שככל שבגרת לא למדת, ולפ"ב ככל שלקית לא למדת.
ואגב מקושיית הגמ' והכי קאמר, ר"ל דקשיא להו דאי כולהו בדדי אם כן למה כפל הענין, מזה נראה ראיה ליסוד המלבי"ם בהקדמתו לישעיה שיצא חוצץ בלבת אש נגד הנוהגים לפרש את הכפילויות שבתנ"ך במהלך של "כפל הענין במילות שונות". ואולי כאן שאני מכיון שנאמר למען. ואכ"מ.

ה. ואיבעית אימא מפני שנושאין אחיהן על גססיהן. לכאורה בשלמא כדים אפשר דשואבות בימין ונותנות על שמאלן אבל את אחיהן מדוע יחזיקו בשמאל. ונראה דזו תוספת מאוחרת ואינו חלק מהברייתא, דהא ברייתא אינה משמשת בלשון איבעית אימא, וגם מסתבר דהיתה נוקטת צידיהן ולא גססיהן, אלא תוספת הגמרא היא ולא קאי על דברי רשב"א לגבי ימין ושמאל אלא קאי על דברי רשב"ג מדוע בבנות כפרים העליון ממהר לבוא. ואולי זו תוספת ביאור לומר דהדברים לא משתנים גם במקומות שלא מצוי שאיבת מים על ידי נערות.

ואגב כל הדיון על צדדי הימין והשמאל צ"ב בפשוטן של דברים למאי דנו בכל זה, ובפרט בברייתא הסמוכה דחכם אחד היה בקי בזה בכל בנות שכונתו, אם אין זה נפ"מ לדינא. ואולי באמת יש לדון לרבנן דבא עליון ע"כ בא תחתון, אם סגי לזה צד אחד. ובדוחק ייתכן דבעינן ב' הצדדים, ואם נדע איזה מהם קודם, כגון לת"ק ימין, אזי אם נראה שבא השמאל, נחשבת גדולה משום דע"כ בא הימין אלא שאינו ניכר בלא בדיקה.

וגם צ"ב מאי דקאמר בסמוך ר"ח שקדם שמאל וחזר לאיתנו, מה יש כאן לחזור, הא אחר השמאל בא הימין. וי"ל דהיה נראה דהשמאל קדם, ואחר כך נתברר שהיה נפיחות של חולי ולא סימן בגרות, וחזר לאיתנו ונצטמק עד שבא הימין קודם בבוא זמנה.

ו. בענין בדיקה ע"י נשים. לת"ק כל הנבדקות ר"ל גם לפני הפרק וגם לאחריו. ובגדר לפני הפרק רש"י פי' שנת ההפלאה. אמנם התוס' (הם בעמ' א' הבא) סבירא להו דהנידון על יומא דמישלם השנה הקודמת לגדלות, יעוי"ש.

ז. דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. לכ' היינו דוקא באופן שהיו שערות בודדות ולאחר הפרק ראינו להדיא שלא נתרבה השחור אז י"ל דהני שומא. וגם בזה אפשר דזו רק דעת ר"י ור"ש אבל לרבנן אמרינן דודאי הוסיפו לצמח, וכמו שכ' הפוסקים בכל גדול, דודאי היה לו מעט שיער קודם פרקו, דאל"כ לא שייכא חזקה דרבא שברגע אחד מצמחות, אלא דשער זה דינו כשומא כשישנו ללא שנים, ומיד בגדלות ממשיכות לצמח והיינו גדלותו. ויל"ע בזה.