א. שהות הוא דלא הויא להו. מרש"י נראה דזה רק בבועל תדיר, אבל אילו בא עליה פעם אחת בתוך ג' ושוב לא בא עליה זמן רב עד לאחר ג' אין מקום לטענה זו של חוסר שהות. והצד השני לומר דאיש אחר בא עליה, לכאורה הוא רק באופן שעבר איזה זמן מעת מלאת לה ג' שנים ויו"א, דיתכן דבזמן זה נבעלה לאחר, אבל אי בא עליה מיד ביום מלאת ע"כ אין לתלות באחר.

ב. באותה הסוגיא. מתקיף לה וכו' מאן לימא לן. לכאורה אם זה ספק לנו א"כ לא נוכל לאוסרה מספק זה. ונראה דעיקר כוונתו לומר ריעותא בנפ"מ, דב' הצדדים אינם מכריחים נפ"מ זו. והבן.

ג. בן ט' שנים וכו' קנאה. וברש" אע"פ שהוא קטן הרי קנויה לו ועומדת. כוונת רש"י למה שאמרו בכמה דוכתי אשה אקנו ליה משמיא, וכמו שנתבאר שבמיתת האח נוצרת זיקה בין היבמה ליבם, וגזיה"כ דעל ידי מעשה ביאה היא נקנית לו, ואפילו בלא דעת, ולכן אין מניעה לקטן לקנות, כיון דא"צ דעת הקונה בזה. ובמס' קידושין יט. פליגי בזה רש"י ותוס', דלרש"י קונה אותה מה"ת, ומה שאמרו עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול היינו דרבנן הפחיתו, ולתוס' קונה רק מדרבנן והיינו עשו, יעוי"ש וברמב"ן. וזהו מה שאומר רש"י בדיבור הבא שקידושי אחיו קידושין גמורין, ר"ל והוא קונה אותה מכח קידושי אחיו וכהמשך להם.

ד. (מה:) אחר הזמן הזה אפילו אמרו אין אנו יודעין. ברש"י דאינו שוטה. לכ' עדיין צ"ב נהי דאינו שוטה, מ"מ המעשה נעשה בלא דעת, וכה"ג אף בגדול ופקח גמור לא מהני בדרך כלל. ואכמ"ל.

ה. שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש. בפשטות הכוונה שישנה בינה מסיימת שהאשה לעולם עדיפה בזה. אמנם ץורא"ש פי' שהכוונה רק שבינתה ממהרת לבוא.

ו. מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו וכו'. ועי' תוס' דגם בלא זה הריהו מצוי בשוק. ולכ' עדיין יש לדון מה יהיה אם גם בשוק אינו יוצא. ועי' תורא"ש דכ' דגם בזה לא תשתנה תולדתו מאבותיו ואבות אבותיו. והיינו דהנהגת דורות של זכרים ללכת לבית רבם ולשוק מכניסה בהם חכמה יתירה בטבעם, ואז הם מורישים זאת לבניהם כטבע מולד, (מה שנקרא בזמנינו חדירה לגנים). ודוק.

ז. רב ורב חנינא. הב"ח הגיה חנינה. ולכ' היינו לקיים לישנא קמא ברש"י דחנינה לשון נקיבה. אמנם בזה הרויח הב"ח את הגימטריא המופלאה שלו (שחתם עליה בשמו) כדאי' בהגהות הב"ח. וראה בתורא"ש עוד ביאור בענין זאת לפנים בישראל, דריב"ל (ואולי גם ר' יוחנן) היו לויים ורב ור"ח ישראלים.