"תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכהן גדול על בגדיו והוריקו פניו של כהן גדול וקדם אצל אשתו אמרה לו אף על פי שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים".

כמה שאלות:

א: רש"י אומר: 'חרה לו שנטמאו בגדיו', האם כוונת רש"י שרק הבגדים נטמאו ולא הוא עצמו? ואם הכוונה שגם הוא עצמו נטמא, אולי מדין של נושא את הרוק של הזב, אלא שהחרון אף היה יותר על הבגדים, אזי צריך סברא למה. כמו שהוא עצמו היה יכול ללכת לטבול כך יכול להטביל את הבגדים.

ב: מדוע הגמרא דנה בצדוקים רק מצד טומאת בועל נדה, וכי חסרים דרשות חז"ל בשאר טומאות? אם הצדוקי לא מאמין בחז"ל, מסתמא נטמא גם בשרץ ובמת באופן שלשיטתם זה לא טמא. אז מה הרוויח הכהן שבירר שאינו בועל נידה?

ג: הגמרא לבסוף מבארת שזה קרה ברגל ולכן הרוק של הצדוקי לא טימא מצד טומאת עם הארץ כי כל ישראל חברים וזה כולל גם את הצדוקים. חידוש גדול. האם אין הדין שאת הצדוקים מורידין ואין מעלין כי הם אפיקורסים. ואם כן זה קצת תימה שמצד אחד צריך להרוג את הצדוקי אם יש אפשרות אבל מצד שני חכמים רצו שתהיה להם טהרה ברגל כדי שיהיו ישראל חברים?