א. בכורות למאי הלכתא, רש"י האריך קצת משום דהוי קשיא ליה דהא בבכורות נזכר סנדל במשנה שנאמר בה סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן, ואלו ממש המילים שהשיבו כאן, א"כ מאי קשיא ומאי מיתרצא, ועל זה פירש דס"ד הבא אחריו לאחר שנה, ותי' הבא אחריו כלומר עמו ממש.

ב. ומי איתנהו להני שינויי. רש"י פי' בסמוך על התירוץ האחרון שנתגיירה בין ולד לסנדל. אמנם הלשון הני שינויי משמע לא על תי' אחד, ובאמת הקושיה על כל השינויי, הן דנקבה קודם שקיעה וסנדל לאחר שקיעה, וגם על הבא אחריו דבכורות דפירשנו שיצא הסנדל ואחריו הולד ועל זה קמ"ל דהשני אינו בכור לנחלה. וכן מוכח גם משינוייא דרב פפא שמתייחס לכל השינויים, ועכצ"ל דרש"י דוגמה בעלמא נקט חדא מתלת.

ג. שדרו של לולב. ראה רש"י דשדרה היינו כל זמן שעלים יוצאין ממנה, ושדרה זו היא שצריכה להיות גבוהה טפח מההדסים. וכמדומה דלאו כולי עלמא גמירי האי דינא, כנראה בבית הכנסת הבדל גדול באגד הלולב בין יודעי ההלכה לשאינם יודעים, וכדאי להתעורר ולעורר על כך להגביה הלולב מההדסים כדת וכהלכה.

ד. דריש שילא איש כפר תמרתא. אולי יתכן שהזכירו שמו באופן זה משום דנרמז בו כמה מבעלי הטפח, שילא – שליא, איש כפר – שופר, תמרתא – שדרו של לולב (כפת תמרים). ואי עיילינן פילא בקופא דמחטא יש לרמז את כולן אבל אלו ברווח נכנסים.

ה. (כו:) אתי לן גברא דרמינן ליה בגילא דחיטתא ומרמי ומידחי. נראה דשמואל אמר זאת, ופירש גברא דנכהו בקש של חיטה, כלומר בשאלות קלות, ויוכה ויידחף מפני שאלותינו בקל. והדבר נראה זר מאד שיאמר שמואל נוסח כזה על חכם שהגיע להוראה מתלמידי רב, ומה ראה על ככה. ואולי מותר לומר שבאמת לכן משמיא אירע לו לשמוע דבר חשוב משמיה דרב שהיה אמור לדעת ולא ידע. אבל עדיין צ"ב.