א. ואין חוששין שמא מגוף אטום. כלומר אין תולין להקל. ובדרך כלל הלשון חוששין הוא להחמיר. וכבר עמדו על כגון זה בתוס' גיטין וכמדומני שלא הביאו מכאן.

ב. ואיפכא איתמר. רש"י כתב דלא היתה סיבה להפוך. ולו"ד י"ל כיון דבסמוך רבי חייא הורה למעשה לטהר עד כדי להחזיר את בניו, ולא מסתברא לאוקים את רבי יוחנן שהלכה כמותו דלא כרבי חייא.

ג. השסועה. כלומר אע"ג דפשטיה דקרא הוא מפריסי הפרסה-השסועה. דרשינן לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה (את) א. השסועה, ב. הגמל וגו'.

ד. (כד:) ושמא תאמר אבא שאול ננס. לא הביאו זאת קודם גבי קולית של עוג. וכיון דיש מקום להבין שהכל כאן בדרך דרוש, אלא שלא מסתבר לדרוש על המעלה הרוחנית באופן כללי משום אדא דיילא וכ"ש פרשתבינא שלא היו מגדולי דורם, אולי יש לומר שהכוונה למדת טוב עין, ונקרא אדם בעל "מדות" טובות ארוך.

ורצה לומר דעינו של אבשלום יכולה היתה להטביע בתוכה, כלומר לקרר את האדם, כי אבשלום היתה לו עין רחבה, שחשק במלכותו של אביו ובנשיו. ואמר אבא שאול כמעט טבעתי במידתו המכוערת הזו, ושמא תאמר אבא שאול ננס היה במדה זו ןלכן כמעט טבע אבל אחרים רחקו ממנה, קמ"ל דהיה ארוך בדורו.

ובאמת מצינו כמה נתרחק מאונאה גבי מיצוי המידות ומהרווחת ממון במועד מפני ביטול בית המדרש, ור' טרפון שהיה בעל צדקה עצום והוא עצמו מסתפק במועט לא הגיע לדרגתו, וכן ר' מאיר המוכר לנו מהסכמתו שתירק האשה בעינו להביא שלום, ועוד עובדי, לא הגיע אליו, ורבי שפתח אוצרותיו, וגם אמר ורחמיו על כל מעשיו, ועוד הרבה, לא הגיע בזה לר"מ (חזיתיה מאחוריה), ורבי חייא שהניח כל הונו וזמנו ללמד תינוקות ועוד, ורב שהיה מוכן לחיות ח"י חדשים בין רועי בקר בשביל לימוד דין אחד מהתורה, הרי שהיה רחוק מבקשת העינוגים, והוא היה פחות מר"ח דודו, וכן עד"ז רב יהודה, וכנראה גם אדא דיילא היה מיוחד במדת טוב עין, וגם ההוא פרשתבינא, בין אם הוא אדם מסויים כרש"י והערוך, ובין לרשב"ם שפירש מושל ופרנס העיר.

והשתא תא חזי כמה נפיש חיליה דאבא שאול, וכמה ארוך היה במדה זו דטובת עין, שאם פרשתבינא גבוה מחציו מכל העם ואדא ממנו וכו' וכו', א"כ כל כך גדול בזה היה אבא שאול ואעפ"כ אמר דיש ליזהר מלהתקרב לחמדנים כמו אבשלום אפילו לאחר מותם, כלומר לדבריהם ורעיונותיהם, כי אפילו הוא כמעט טבע בזה. והוא רחום יכפר עוון.