שלום לכולם

זו הודעה ראשונה. אני חבר חדש כאן.

אני מרשה לעצמי להביא פרק ארוך במקצת, שסופו מעלה שאלות שאין אנו רגילים להזדקק להן, אודות סדר הלימוד בבית המדרש התנאי.

החומר המקורי התפרסם בפורום עצור כאן חושבים

אני מקוה שלמרות שהדברים ארוכים, הם ברורים, כי השתדלתי לפרט. וכך במחיר האורך נקנית הבהירות.

ויש לציין לשבח את הוצאת שוטנשטיין, שבזכות המבואות שלה, ובמיוחד הערה אחת במבוא לפרק ג של נידה, התעוררתי לעיין בשאלה שכרגיל אין שמים אליה לב.

איני בקיא בסדר שרשור הודעות, אז אני מעתיק לכאן את כל הפרק הארוך על תת הפרקים שלו. אם צריך ואפשר לסדרם כל אחד בהודעה נפרדת, כך נוח יותר לקרוא, אבל איני מכיר את הטכנולוגיה דהכא (=שכאן).

***
היולדת

ילדה מת, יש לה טומאה ואין לה דם טוהר.
יש לה טומאה, כלומר אסורה לבעלה ולטהרות במשך שבוע או שבועיים, לפי מין הולד.
אין לה דם טוהר כלומר אינה נכללת בזכות להישאר טהורה גם אם הדם שותת מאותו מקום במשך תקופה לפי מין הולד.
ומדוע?
נסקור את הדיון במקורות, ולשם כך נפנה לא רק לפסוקים אלא גם למקור שרובנו, וגם אני למרבה בושתי, איננו רגילים להשתמש בו, מדרש ההלכה.
אביא את הפסוקים, את המדרש, הסבר על טיבו של הדיון, שהינו פשוט למדי. ובסוף אנסה לדון בשאלות פחות מקובלות בבית המדרש הישיבתי האופייני, אך עדיין ראויות מאד לעיון, לגבי היחס בין מדרש מקיים ליוצר, בשאלה מתי הוחל הדיון בנושא, ומה זה מלמד על המסורת שלנו והתפתחותה.

***
הפסוקים
פרשת תזריע

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:
(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:
יש לשים לב שבפשט הפסוק לא כתוב אם הולד צריך להיות חי או מת. השאלה מתפרטת לגבי טומאת לידה ולגבי דם טוהר.
במבט מנקודת הזמן שלנו, כאשר אנו יודעים שאפילו נפל מטמא, קל וחומר לולד השלם בכל אבריו ורק נולד מת. אבל מתברר ששאלה זו חדשה יחסית, והיא עולה בימי רבי יהודה.
וזו לשון המדרש בתורת כהנים (כאן ראוי מאד לבוא בטענות להוצאת פרוייקט השו"ת: כיצד זה תורת כהנים אינו חלק מן פרוייקט השו"ת??? – אבל ראוי לציין לשבח את הוצאת שוטנשטיין, שבמבוא שלה ציינו לשאלה והפנו למקור בתורת כהנים, ובזכותם התעוררתי לכל הנושא כולו, ה' ישלם שכרם).

תזריע פרשתא א (מהדורה נפוצה עם פירוש קצר של הח"ח)
(ה) אשה כי תזריע וילדה זכר מה ת"ל?
לפי שנאמר "טומאה שבעת ימים וביום השמיני ימול" שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה
מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה?
א"ר יהודה: הריני דן.
ומה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם עמו [! – צ"ל עם אמו כדלקמן] אל האהל טומאת שבעה, הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה
היוצא מת, שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה, אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה?
אמרו לו לרבי יהודה:
כל דין שאתה דין תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין.
אם טיהר החי את אמו טיהר המת את אמו?
ת"ל "זכר", לרבות את המת.


(המשך בהמשך)