א. שיננא לא. ואע"פ שבסמוך החמירו על עצמם כמה חכמים גם בפני כל חי, מ"מ פשיטא לשמואל דלא יתכן שיאמר על זה ר"ש ב"י שהקב"ה שונאן.

ב. ה' דברים. שום ובצל וביצה חשיב חד, ומשקים הוא השני.
שייר קליפתן. לכ' א"כ אינו קלוף. ויש שלמדו מזה להתיר מקצת קליפתן ויש שלמדו מזה לצור עמהם קליפתן הקלופה. ויש שלמדו מזה גם לביצה להתיר על ידי הכנסת מקצת קליפתה.

ג. נוטל צפרניו וזורקן. מפני מעוברת. ומ"מ ע"י שמסכן המעוברת מתחייב בנפשו.
קוברן צדיק, פי' תוס' דשמא יתגלו ולכן אינו חסיד. ולכ' צ"ב לפמ"ש במו"ק ומובא בתורא"ש כאן דשלא במקומן אינו מזיקות, א"כ לכ' אם קברן הרי כבר אינן במקומן. ורחוק דנטלן לתוך הבור וחיישינן שיתגלו ויזיקו במקום נפילתן.

ד. נהגו בשלגים טומאה וטהרה. לכאורה הכוונה דאם חישבו עליהן למשקין נהגו בהם טומאה והקפידו לטהרן בזריעה. וא"כ מאי רבותייהו דנהגו כדין. ויל"פ.

ה. נטהר מקצתו נטהר כולו. לכאורה כל קושיית הגמ' רק היכי משכח"ל נטמא כולו, וכפירש"י. אבל צ"ב מדוע באמת לגבי טומאה חשבינן לכל קורט בפני עצמו ולגבי זריעה חשבינן הכל כגוף אחד כשאר מימות.