א. כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה. לפי שיעור חזו"א זה בערך 30 ס"מ ואף לפי השיעור הקטן של הרב נאה עדיין כ24 ס"מ, וידוע שבזמנינו נחשב נוח רק עד 18 ס"מ בערך. ואולי היו אז רוב האנשים גבוהים יותר, או מפונקים פחות.

ובדרך רמז יתכן שזה רומז למי יעלה בהר ה', שאין זה כל כך קל לעלות בהר ה'.

אגב. אביא רעיון ששמעתי מת"ח אחד לפני עשרות שנים, שהרי כל הר הבית כולו מדרגות. ולעומת זה בעזרה עצמה במזבח, היה הכבש דוקא ללא מעלות, כאמור לא תעלה במעלות על מזבחי. והרמז בזה שהמעלות מלמדות שאין לקפוץ בעבודת ה', אלא לאחר כל קניית מעלה, יש להתרגל בה זמן מה לקנותה לגמרי ורק אז לעלות עוד מעלה. (ראה בזה דברים נפלאים בפרי צדיק ריש פרשת מסעי). אמנם כל זה מצד המעשים החיצוניים, שזו עצה טובה מבחינה מעשית לא להישבר. אמנם בפנימיות צריך להיות כל הזמן בשאיפה ורצון טהור ברצף ללא שום הפסקה, אין חופש זמני מטהרת הלב והרצון להתקרב אל הבורא, ולזה ירמוז המזבח מוקד עבודת המקדש, שם אין מדרגות, שם יש כבש רציף מהקרקע עד ראש המזבח. ודי לחכימא.

ב. חוץ משל אולם. שהיה גבוה ורחב טובא ודלתות לא היו לו. וידוע שלכן אמרו פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, (שעגלות וקרונות יכולין לעבור בו), פתח רחב וללא מעצורים. (ובלבד שהפתח שלכם יהא חודר ומפולש כחודו של מחט. קטן אבל עמוק מעבר לעבר. הרבי מקוצק זי"ע).

ג. מ"ה. אמר ראב"י שכחתי מה היתה משמשת. לכאורה הדבר זר, שהרי כל התנאים לא ידעו חוץ מאבא שאול ומה ענין ראב"י לכאן. אמנם יומתק במה שאמרו (מובא ברא"ש פ"א מ"ב) שתנא דמידות הוא ראב"י, ושפיר הוא שנה הכל וכשהגיע ללשכה זו אמר ששכח עניינה.

ואגב אבא שאול שאמר שהיתה משמשת לשמן ונקראת בית שמניא, מצינו לו בכמה מקומות שמוכר שמן היה.