ה.
אכל מע"ש של דגן או תירוש או יצהר חוץ לירושלים – עובר בעשה ולא תעשה.
אכל מע"ש של דגן תירוש ויצהר בהתראה אחת – לוקה שלש.
האוכל לחם קלי וכרמל לפני העומר – לוקה שלש.
חלה – נוהגת רק בלחם ולא בקלי וכרמל.
מנחות – נוהגות בקלי (מנחת העומר) ולחם (לחם הפנים ושתי הלחם דעצרת) ולא בכרמל.

גופי תורה שנלמדו מגזירה שוה;
פיגול – בכרת (והיינו חוץ לזמנו. אבל חוץ למקומו ליכא כרת).
נותר – בכרת.
בתו – באיסור ובשריפה, אף בתו מאנוסתו.
חייבי סקילות – כל מי שנאמר בו דמיהם בם (כגון אמו וכלתו) דיליף מאוב וידעוני.

סוגיא דשמן המשחה;
המפטם את השמן ללמוד בו או למוסרו לציבור – פטור. לסוך בו – חייב.
הסך משמן שעשה משה – חייב. הסך משמן שנעשה במתכונתו – פטור.
שמן שפיטמו לחצאין – פטור. (קטורת לחצאין – חייב. ומשמע דלפחות מנה).

עשיית שמן המשחה;
מר דרור, חמש מאות (שקלים). קדה, חמש מאות.
קנמן בשם, חמש מאות (ונשקל בפעמיים, בכל פעם ר"נ).
קנה בשם, מאתיים וחמישים. (סך הכל אלף ושבע מאות וחמישים).
וכל אחד מהם נשקל בעצמו נגד משקולת הברזל (ולא מר דרור נגד קדה וכדומה).
ובכל שקילה מכריע את המאזניים (והקב"ה יודע שיעור ההכרעות).
לר' יהודה שולקין עיקרין אלו ביב לוג שמן (בדרך נס).
לר' יוסי שרו את העיקרין במים והציפו עליהן את השמן שיקלוט הריח וקינחוהו.

ה:
ניסים הרבה נעשו בו;
כולו יב לוג, ובו נמשח אהרן ובניו משכן וכליו כל ז' ימי המילואים וכל הכהנים הגדולים וחלק ממלכי בית דוד, ולעתיד לבוא לא חסר ממנו מאומה. (ולר' יהודה גם בבישולו, בבליעת יורה ועיקרין ואור).

דיני המשיחה;
כהן גדול – חייב משיחה, אפילו בנו של כהן גדול.
מלכי ישראל – אין נמשחין. (מימות דוד, אבל שאול נמשח).
מלכי בית דוד – נמשחין רק כשאינו בן של מלך או מפני המחלוקת, וכדלהלן.
אם הבכור ראוי למלא מקום אבותיו – אין להמליך את הקטן ממנו.
כשאין שלום, אין למלך המת אפשרות להוריש לפי רצונו, וצריך משיחה.

שלמה – נמשח מפני מחלוקת אדוניהו. יהואש – מפני עתליה.
יהואחז (בשמן אפרסמון) – מפני יהויקים אחיו הגדול.
יהוא בן נמשי (ממלכי ישראל) – נמשח בשמן אפרסמון מפני מחלוקת יורם בן אחאב.

סדר המלכים מזרע יאשיהו;
יהואחז בנו השני מלך בן כג (מפני שיהויקים הגדול לא היה ראוי למלא מקום אבותיו), ונמשח כנ"ל בשמן אפרסמון, וג' חדשים מלך. ונקרא גם יוחנן.
יהויקים הבכור, בן כה במלכו.
יכניהו בן יהויקים (נכד יאשיהו).
צדקיהו (שמו מתניה, ומלך בבל קרא לו צדקיהו, ונקרא גם שלום ע"ש מעשיו או ששלמה המלכות).

לצד הארון – צנצנת המן, צלוחית שמן המשחה, מקל אהרן שקדים ופרחים וארגז ששגרו פלשתים.
גניזת הארון – על ידי יאשיהו (כדי שלא יגלה ויאבד) ועמו כל אלו.

משיחת המלכים – כמין נזר. ומושחין אותם על המעיין לסימן טוב.
(דוד ושלמה נמשחו מקרן ונמשכה מלכותן, שאול ויהוא נמשכו מפך ולא נמשכה מלכותן. להלן).
משיחת כהנים גדולים – כמין כי יוונית. יציקה על ראשו ונתינה בין ריסי עיניו ומחברן.
י"א שמקדים יציקה וי"א שמקדים הנתינה.
שני טיפי שמן שיורדות על זקן אהרן – אין בהן מעילה לא למשה ולא לאהרן. (יל"ע בגדר דין זה).
כלי שרת – רק במשיחה.