(וגם קצת קשור אלינו לדף ו:)
בסיומא וסוף תמורה הכי איתא:
רב שמעיה אמר: כי תניא הא מתניתא (דאפר הקדש אסור), בתרומת הדשן תניא, דלעולם אסור, דתניא: "ושמו" - בנחת. "ושמו - כולו". "ושמו" - שלא יפזר.ע"כ.

וקשה על הדרש דושמו כולו, דבמנחות (נט:) אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה - פסל. מאי טעמא, "לא ישים" - שימה כל דהו. "עליה" - עד דאיכא שיעורא. ואמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: נתן כזית לבונה על גבי משהו מנחה - פסל. מאי טעמא, "לא יתן" כתיב, עד דאיכא נתינה. ע"כ.

מפורש יוצא דלשון "שימה" משמע כל דהו, והכא קדריש איפכא ד"ושמו" משמע כולו. וצ"ע.