ב:
עשה את כל ל"ד הכריתות שבלאו בהעלם אחד – חייב לד חטאות.
(ואם השבת היתה בשגגת מלאכות, נכנסו לט במקום אחת, וחייב ע"ד חטאות, ראה להלן).
עשה לט מלאכות שבת בהעלם אחד (שגגת מלאכות) – חייב לט חטאות.

גר – לראב"י הוי מחוסר כפרה עד שיזרק דם קרבנו, וסתם מתני' דלא כוותיה.
(מחוסר כפרה, היינו שאינו אוכל בקדשים או נכנס למקדש עד שיביא קרבנו).

קרבן שבועת הפיקדון – לר"ש רק על השוגג, וסתם מתני' דגם על המזיד.

נזיר שנטמא – לרבי חלה נזירות טהרה רק מיום שמיני, וסתם מתני' כריבר"י דמיום שביעי.
נזיר שנטמא וחזר ונטמא – בששה ימים ראשונים הוי טומאה אריכתא ולרבי גם ביום שביעי.
(ופשיטא דיוצא בכהאי גוונא בקרבן אחד).
נטמא מיום שמיני והלאה קודם שהביא קרבן - הוי טומאה חדשה בזמן שראוי לקרבן, ומביא קרבן על כל אחת.
נטמא ביום שביעי – יוצא באותו קרבן לכו"ע. (ולרבי הוי טומאה אריכתא ופשיטא, ולריבר"י הוי טומאות שונות ומ"מ יוצא באותו קרבן כיון שנטמא קודם שראוי לקרבן).
נטמא קודם יום שמיני וחזר ונטמא קודם יום שמיני – יוצא בקרבן אחד.

על שמיעת הקול וביטוי שפתים – ב"ד ונשיא פטורין.
על טומאת מקדש וקדשיו – ב"ד פטורין.
ונשיא – לר"א שעיר כדינו, לריה"ג פטור, לר"ע ור"ש בעולה ויורד. וסתם מתני' דלא כר"א.

אבות נזיקין – מתני' מנתה ד', ר"א י"ג, ר"ח כ"ד. מוסר ומפגל – אינן בכלל.
(ברש"י קצת משמע דחייבין אבל לא ממיטב. ועי' באר שבע ועוד דחייבין ממיטב ורק לא איירי בהם. והר"מ פסק דמפגל במזיד חייב והראב"ד חולק, ופסק דמוסר חייב ממיטב והראב"ד שתק. ואכמ"ל).

טמא שאכל קדשי בדק הבית – פטור מכרת.
על כל קדשי מזבח – חייב על אכילתו כשהוכשר ליקרב ולא על נגיעתו.

חייבי כריתות שלקו – לר' יצחק לא נפטרו מידי כריתותן, וקיי"ל דנפטרו.
(מטעם זה חידש מהר"י בירב את הסמיכה, כידוע).
אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו – חייב עליה ג' חטאות.