המשנה הפותחת את פרק שני מביאה דינים והלכות הידועים לנו כבר, אם כן מה מקום לה ולמה נשנתה?

לדוגמא הבבא הראשונה שיחיד עושה תמורה ולא הציבור - כבר למדנו זה עתה במשנה הקודמת,
הבבא השניה על זכרים ונקבות - זה לא רק משנה אלו הפסוקים עצמם בתורה,
גם הבבא הרביעית על דחיית שבת וטומאה - נדונה בהרחבה בפסחים,
רק הבבא השלישית שקרבנות ציבור אם עבר יומו בטל קרבנו - באמת כמדומה שלא הוזכר במשנה עד כה, למרות שנדמה לי שהוזכר בגמרא,
אבל שלוש הבבות האחרות - מאי קא משמע לן?!

גם קהתי התקשה בזה, וכתב בפתיחת המשנה ש"המשנה מפרטת דינים שונים בהם יש הבדל בין יחיד לציבור", ע"ש, אבל לא נחה דעתי בדבריו.

לגמרא כנראה התשובה היתה כה פשוטה שאפילו לא העלו את השאלה, ולא עוד אלא שדקדקו במשנה הדק היטב, כאילו המקשן באמת חשב שכל מילה היא בדווקא, ואילו אני נבוך מכל זה.