תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו
למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס? קשיא

לכאורה היה ניתן ליישב בפשטות שבמוצ"ש הבדיל בשניה ולא בראשונה גילה דעתו שהשניה היא תפילת הקבע והראשונה היא ההשלמה וזה לא ניתן לעשות ולכן לא עלתה לו משא"כ בתפילה רגילה אם ישכח אתה חוננתנו לא יחזור כי יכול להשלים על הכוס ומדוע לא יישבה הגמרא כך?

ב. אני רואה שגם לדינא נשארה הגמרא בהבנה שלא עלתה לו תפילת ההשלמה משמע שאכן סברו שיש הבדל בין המקרים והקושיה אינה כה חזקה. א"כ מדוע לא השיבה הגמרא על קושי זה ובכל זאת לדינא אנו מתנהגים כאילו השיבו על הקושי ויש חילוק מבורר בין המקרים

ג. התוס' בעצמו שאל מדוע לא השיבו בדרך אחרת והשיב על שאלתו ולכאורה החילוק פשוט מאוד כמו שכתבתי ולא יתכן שהתוס' לא חשב על חילוק זה

לסיכום יש כאן קושי מובנה אם החילוק הפשוט שכתבתי נכון כיצד הגמרא והתוס' אח"כ לא הביאו חילוק כה פשוט
ואם יש קושי בחילוק זה א. אשמח לקרוא מה הקושי
ב. אז יהיה קושי על ההלכה מדוע לא עלתה לו התפילה