ב''ה
בענין ריבית בבתי ערי חומה לא.

המשנה מביאה לגבי דין גאולה בבתי ערי חומה שזוהי כמין ריבית
ואינה ריבית.

לעומת זאת הברייתא אומרת זוהי ריבית גמורה אלא שהתורה התירתו.

כלומר האם המציאות שאדם נותן את כספו ומקבלו לאחר מכן היא ריבית
הואיל ובתמורה לכך שהכסף בחזקתו הוא זוכה בשימושי הבית כריבית.

הקצוה''ח בסימן נ''ח מגדיר שהמצב של הבית לפני הפדיון הוא מכר גמור
אלא שהפדיון מבטל את המכר מכאן ולהבא.

ומקשה הנתיבות כיצד ייתכן שישנו איסור ריבית מדאורייתא במקרה שישנו
מכר גמור . הרי האדם קיבל את שימושי הבית כבעלים גמור ואין זה בגדר
תוספת תשלום על החוב.

ולכן מסביר הנתיבות שמעמד הבית הוא בחזקת המוכר ואינו קנוי עד החליטה,
וממילא אם לא פדה את הבית יצא שהמעות היו בתורת הלואה וממילא ישנה
כאן ריבית הואיל והשימוש בבית הוא תמורת המתנת המעות ולא מכח הבעלות.

ומתרץ ר' שמואל רוזובסקי את דעת הקצות ע''פ הריטב''א באיזהו נשך
שמתרץ שהואיל ומהות העסקה היא דיור תמורת המתנת המעות ירדה תורה
לסוף דעתו של אדם ואסרה את המכר כהלוואה .אלא שהתורה התירה זאת
בבתי ערי חומה.

הגמרא מסבירה שתי אפשרויות להסבר במחלוקת הברייתא והמשנה.
או שנחלקו בצד אחד בריבית כלומר שאין ודאות שישנה כאן ריבית
משום שיתכן שהמכר חל אך ייתכן שהמכר לא יכול והתברר שהיה
כאן מלוה.

או שנחלקו בריבית ע''מ להחזיר ומדובר שמחזיר את דמי הדיור בבית
לאחר מכן.

התוס' מקשה מבסוגיית משכנתא בלא נכייתא ,שרואים בה שאם אין ודאות
שתבוא תמורה לריבית אין זו ריבית דאוריתא.

בשיטת רש''י מחלק התוס' בין בית שהדיור הוא תמורה ודאית להלוואה ,
בניגוד לשדה שאין ודאי שתעשה פירות.

אך התוס' שולל זאת הואיל וגם בית יכול להשרף או ליפול.

אמנם יש לחלק שבבית שנשרף אין משלם את השכירות לבית אם ישרף
לעומת שדה שמשלם גם אם עושה פירות.

וגם יש לחלק שמהות העסקה בבית הוא לא בגלל הסיכון שמא ישרף לעומת
שדה שכל מהות העסקה היא לרדת לספק אם יהיו פירות.

וממילא אין זו ריבית קצוצה.לעומת בית שהמציאות הפשוטה היא שמקבל את
הדיור ולכן ישנה כאן קציצה.


בכל אופן התוס' מתרץ שנחלקו האם ישנה פה ריבית דרבנן, או שהואיל והתורה
התירה במפורש ריבית זו אין לאסרה.

ודברי התוס' מוסברים ע''פ הט''ז שחילק שדבר שהתורה התירה במפורש אין ראוי
לאסרו.

אע''פ שהט''ז דיבר על פסוק שמגלה על מצוה שזהו דבר מובן שאם התורה גילתה
שאם ישנו מצוה שהתורה גילתה שרצון ה' הוא שהמצוה תיעשה אפילו בשבת ממילא
לא ניתן לגזור עליה.

אך היתר שהתורה התירה במפורש ניתן לגזור עליו.שאין ענין חיובי שההיתר יחול
ולא יגזרו עליו.

בכל אופן אם נסביר שמדובר בריבית דאורייתא הכונה שהתורה התירתו זאת אומרת
שזו קולא מיוחדת בבתי ערי חומה אע''פ שישנו איסור ריבית.

אך אם זו ריבית דרבנן ניתן להסתפק האם היתר התורה המפורש הוא גילוי שאין ראוי
לגזור על ריבית כזו מדיני ריבית, או שהסיבה שאין ראוי לגזור היא סברה מקומית
בערי חומה.

הירושלמי בב''מ מסביר אחרת את מחלוקת התנאים שהכונה בהיתר התורה בריבית
לגלות שאין כאן איסור ריבית.

והובאו דבריו ביפה עיניים ובעוד אחרונים שבסוף המסכת.