א. מנין שאם אתה רוצה לחשב חדשים עם ההקדש וכו'. לכ' נראה כאילו לאור הנ"ל שאין מחשבין צריך לומר שכאן מחשבים, ולא ברור על פניו הדמיון. וכנראה הכוונה כשאנו אומרים שאין מחשבים אנו רואים כאילו הפדיון נעשה בתחילת השנה שאנו בעיצומה. ולפי זה מובן דבאמצע מ"ח אין לראות כאילו אנו בתחילת השנה מפני שאז לא יתן חמישים ויהיה הפסד להקדש. והבן.

ב. הברייתא הזו כנראה היא תו"כ, ואין המסוה"ש מציין לתו"כ כידוע. והמילים היכי דמי וכו' הן לשון הגמרא ששולבה בתוך לשון הברייתא.

ג. הריני נותן דבר שנה בשנה אין שומעין לו. קצ"ב מאי ס"ד דנשמע לו ומדוע יהא זה שונה מכל לוקח שצריך לשלם הכל מיד.

ד. גאלה אחד מהכהנים וכו'. ובעמ' ב' דק"ו הוא. וצ"ב מאי ק"ו הא אילו היתה מתחלקת היה מקבל רק חלק, ואם אינו מהמשמר לא יקבל כלום. וצ"ל דאין זה ק"ו ממש אלא גילוי מילתא דמסתבר דכהאי גונא שהיא ביד כהן תישאר אצלו. ובזכרוני דבקידושין עמדו בזה.

ה. גאולת אח ובן. נראה פשוט דגם כשאין בן אין גאולה באח להעמיד בידו. ושו"ר מביאים דהרד"ל ועולת שלמה כ' דאם אין בן בת מעמידה, והשפ"א וזבח תודה נקטו דאין מעמידה בכל גווני.

כמו כן לאחר שפשטו דבת אין מעמידה היינו אפילו בבת יורשת.

ובבעל ובן דלא איפשטא, להצד דבעל מעמיד, גם אם אין בעל לא יעמיד הבן. וזה חידוש. ושו"ר דמביאים דכ"ה לרש"י אבל רגמ"ה והר"מ היתה להם גירסה אחרת בגמ', והבן ודאי מעמיד והספק רק אי גם בעל.
ויש צד לרש"י דהמעמיד הוא רק הבעל דהרי בקרא לא נזכר בן אלא אחר לאפוקי מי שאינו אחר ולגבי אב הוי הבן ולגבי אשה יש צד דהוא הבעל.

ובבעיא דהקדישה קודם היובל לא ברור אי לא איפשטא ור"ח רק הראה צד שני, או דכוונת ר' חסדא להכריע כהצד דיוצאת לכהנים. ויל"ע. כמדומה דהרמב"ם השמיט ומשמע דסותם דהוי כרגיל דיוצאת לכהנים.