סא.

מעשר בהמה אינו טעון חזה ושוק לכהנים, ונאכלים לכל אדם.
אשם ושלמים שנתערבו – לר"ש יישחטו בצפון וייאכלו ליום ולילה, לחכמים אין מביאין לבית הפסול.

תמורת מעשר – לר"מ מתה, לר"י קריבה שלמים וכנ"ל.
י"א (שקראו עשירי אחר עקירת עשירי) – לר"מ עושה תמורה משא"כ לר"י (ואינו כשלמים) וכנ"ל.
התשיעי שקראו עשירי – לר"י אין מתקדש. ולכ' הכוונה לשלמים אבל להיאכל במומו מתקדש, וכנ"ל בעמ' ב'. (ולזאת כן נחשב תמורה כדאי' שם דמה"ט אין חוזר ומימר לר"ש, אע"ג דקודם לקרבן).

מעשר בהמה בזמן הזה – קיי"ל דאין מעשרין. (ומה שכ' רש"י משום לקוח ויתום הוא לס"ד שם, ומסקי' משום תקלה, וכבר תפס עליו בנו"ב תניינא יו"ד קפט).
ותניא לחד תנא דמעשרין וכונסים לכיפה. בין בחד ואפילו בתרי (שיצאו בעשירי וקראן עשירי).

האומר לשלוחו צא ועשר עלי;
קרא לתשיעי עשירי – לר' פפי משמיה דרבא קדוש ולר' פפא משמיה דרבא אינו קדוש.
קרא לי"א עשירי – לכו"ע אינו קדוש.

האומר לשלוחו צא ותרום – תורם כדעת בעל הבית.
אם אינו יודע דעתו – תורם א' מחמישים. תרם א' ממ' או א' מס' – תרומתו תרומה.

- סליקא לה מסכת בכורות, בריך רחמנא דסייען -