ס.
כנס יט טלאים לדיר שיש בו ב' פתחים ויצאו ט' בפתח זה וט' בפתח זה ואח"כ יצא העשירי –
גם הט' האחרים פטורין. (והוא הדין אם נשתייר העשירי בדיר, מאליו קדוש).
כנס יט ומנה ט' ובעשירי החל שוב למנות א' – העשירי הזה קדוש מאליו והט' חייבין לגורן אחר.
כנס יט ויצאו ט' זוגות ומנה כל זוג באחד, וביציאה העשירית יצא האחרון –
לרבא א' מהזוג החמישי קדוש מאליו ואלו שאחריו מצטרפין לגורן אחר.
ולמ"ד להלן למנין שלו הוא קדוש, כולן פטורין.

יצאו שנים כאחד – מונה אותם שנים.
מנאן אחד (לפני היציאה התשיעית והעשירית שדיניהם יבוארו להלן) – תשיעי ועשירי מקולקלין.
לפ"א ברש"י הוא סבור שמה שקורא ט' הוא חולין והי' מעשר, ובאמת הט' שלו מעשר והי' שלמים.
לפ"ב שניהם נאכלין במומן. (כיון דהטעות לפני התשיעי אין דינן כדלהלן). (פ"ג נדחה ופ"ד כפ"א).

קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי – הט' נאכל במומו הי' מעשר והי"א שלמים.
המיר את הי"א - לר"מ הוא תחילת קדושה ועושה תמורה, לר"י הוא כתמורת מעשר ואין עושה תמורה. ובעמ' ב' מוכח דה"ה פליגי בהמיר את הט'.
(מבואר להלן סא. דלר"י אין ט' מתקדש, דל"ש תמורה קודם הקרבן עצמו, וצ"ע מעמ' ב', וצ"ל דאין מתקדש לשלמים אבל מתקדש להיאכל במומו).
(אין תמורה עושה תמורה. תמורה קריבה חוץ מתמורת בכור ומעשר, לר"י תמורת מעשר קריבה).

קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולי"א עשירי – אין הי"א קדוש (כשלא נעקר עשירי).
(ועי' לעיל נט: פלוגתא דתנאי אי הט' קדוש בכהאי גוונא. ועי' בעמ' ב' עוד פלוגתא אי קרא לעשירי אחד עשר אי הוי עקירה כשיש לו עוד עשר).

מנה זוגות או עשיריות – אמר ריו"ח דלמנינו הוא קדוש.
לר' מרי היינו הזוג העשירי או העשיריה העשירית.
לר' חסדא לא אזלינן בתר מניינו (כשמתכוון להוציא זוגות) אלא העשירי למנין הבהמות קדוש.
אם יצאו שנים מעצמן, אף ר"ח לריו"ח מודה דלא אזלינן בתר בהמות וט' וי' מקולקלין כנ"ל.
מנאן למפרע – העשירי קדוש אף למ"ד למנין שלו (משום מנין פרסאה).