כתבתי מספר הערות על דפי המסכת המובאים בקובץ וורד המצורף
בנושאים הבאים .אשתדל גם להביא את הגמרות.
דף ב
א.היחס בין השעבוד הממוני לחלות הנדר והיחס בין נדר לערכין

הגמרא בדף ב למדה שהמילה הכל במשנה באה לרבות מופלא הסמוך לאיש ונחלקו הראשונים האם דין מופלא הסמוך לאיש הוא מדאורייתא .

השאלה היא מדוע צריך ריבוי מיוחד גם לפרשת נדרים וגם לפרשת ערכין ?ובזה עסקו
בגיליון מאורות ע''פ הסבר החזו''א

המנ''ח לומד שדין מופלא הסמוך לאיש הוא רק לענין חלות איסור הנאה לאחר על הקדשו
אך אין שעבוד על הממון מכיון שאינו מחוייב בבל יחל .

אכן האחיעזר מחלק בין השעבוד הממוני שחל מדין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט .
וממילא ישנו מעבר ממוני . אך אין דין זה תלוי בבל יחל.

היה מקום להסביר שדין אמריתו לגבוה כמסירתו להדיוט תלוי גם באי יכולת החזרה וייתכן
שלכן המנ''ח לא קיבל האחיעזר

בכל אופן החזו''א מסביר שערכין הם פרשה מיוחדת בתורה שאדם מתפיש עצמו בקדושת הממון ואפילו ישנו ביטוי בראשונים בשבועות שהקדושה חלה על האדם.

ולכן לפחות בערכין מובן מדוע קטן חייב בתשלומין שאין פרשת ערכין קשורה לדין אמירתו לגבוה אלא זוהי פרשה אחרת של חיוב ממוני להקדש וממילא מופלא הסמוך לאיש איננו מופקע ממנה.
אך אין זה מסביר את הרמב''ם שהתיחס גם לפרשת נדר ים וצ''ל כהאחיעזר.

ב.דין שליחות בסמיכה
הגמרא בדף ב מביאה דין שיורש סומך התוס' מביא ששלוחו אינו סומך אך מקשה מדוע לא
נלמד לכל התורה כולה?
והשפ''א תירץ שהואיל וצריך את ידו של הסומך הרי זה כשליחות בתפילין שלא מועילה ידו של אחר להנחת התפילין.
דף ג
ג. זימון וברהמ'ז בקדשים
הגמרא מביאה שהמילה הכל לגבי זימון מרבה אכילת קדשים של כהנים שהיתה הו''א
מכך שכתוב ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת מצוה אינה מחייבת בזימון וברהמ''ז .
מסיקה הגמרא שהואיל וכתוב ואכלת ושבעת ישנו כאן חיוב.
בספר יד אליהו מסביר שהו''א שהואיל וברכת המזון היא ברכת הנהנין ומצוות לאו ליהנות
נתנו כלומר אכילת קדשים אינה בשביל הנאה לא יתחייב בברכת הנהנין.

והמסקנה היא או שהואיל וישנה כאן הנאת הגוף חיצונית למצוה בכל זאת חייב או שזהו
מיוחד של שביעה בברהמ''ז.
ד. דין קטן בקידוש מי חטאת
הגמרא בדף ג מסיקה שקטן כשר לקדש ולומדת זאת מהמילה הכל ובספר
אור הישר הקשה מהגמרא בחולין כד שקטן מופקע מעבודה
דף ד
דיון בסוגיית חיוב כהנים במחצית השקל