נט.

מנה ט' ונשתייר עשירי בדיר – מאליו הוא קדוש לגמרי לקרבן, ולא רק שייאכל במומו לבעלים, ואף אם לא אמר עליו עשירי או קודש ולא מנאו.
קרא לתשיעי עשירי ויצא עשירי ולא דבר – הט' נאכל במומו, והעשירי מעשר גמור (אף אם לא הראה עליו).
קרא תשיעי עשירי ומת עשירי בדיר – הט' נאכל במומו וכולן פטורין. (לפי האמת העשירי התקדש קודם מותו והוו מעושרין ממש, אמנם מבואר דגם אם לא היה מתקדש נפטרו במנין הראוי).
(ומזה דט' נאכל במומו גם בלא קדושת עשירי, יוצא דין מחודש דתשיעי שקראו עשירי מתקדש גם כשהעשירי לא מתקדש).
קרא לתשיעי עשירי ונשתייר עשירי בדיר – העשירי מעשר, והיינו כנ"ל.
והתשיעי לת"ק נאכל במומו, אע"פ דלא נעקר עשירי, ולר"ש חולין כיון דלא נעקר עשירי.

נט:
קרא לי"א עשירי – קדוש ליקרב שלמים, אבל רק אם נעקר עשירי דהיינו שקרא לו תשיעי.
קרא לט' עשירי – קדוש להיאכל במומו, לת"ק אף אי עשירי לא נעקר לרשב"י משום ר"ש רק בנעקר.
היו עשרה בדיר ומנה חלק ומת א' בדיר – היוצאין פטורין במנין הראוי.
ושאינם מנויים מצטרפים לגורן אחר (ואסורין למכור ולאכול עד שיעשרום בגורן הבא).
אם מת א' מהמנויים באמצע המנין – ממשיך למנות ומעשר.
הנשארים בדיר מועילים להיחשב מנין הראוי גם לשתי קבוצות שיצאו בשתי פתחים כדלהלן.

היו לו י"ד טלאים והכניסן לדיר;
יצאו ששה בפתח זה ואח"כ ארבעה בפתח שני –
אם יצאו הד' בפתח הראשון, מעשר מהן, והד' של הפתח השני מצטרפין לגורן אחר.
ואם יצאו הד' בפתח השני (או נשארו בדיר), הששה פטורין, והד והד' מצטרפין לגורן אחר.
יצאו ארבעה בפתח זה ואח"כ ששה בפתח השני -
אם הד' הנותרים יצאו בפתח הששה, מעשר מהן, וד' ראשונים פטורין.
ואם הד' יצאו בפתח הראשון (או לא יצאו), ד' ראשונים והששה פטורין, וד' אחרונים מצטרפין לג"א.
יצאו ארבעה בפתח זה ארבעה בפתח שני -
אם יצאו הששה הנותרים בא' הפתחים, נוטל עשירי מהם, והד' מהפתח השני פטורין.
אם הששה נשארו בדיר (או יצאו בפתח שלישי), הד' והד' פטורין, והששה מצטרפין לגורן אחר.

היו לו ט"ו טלאים – חייב להכניס כולן לדיר, וימנה עד עשירי ויעשרו, והשאר יצטרפו לגורן אחר.
(ואסור למכור ולאכול מהן עד שיעושרו בגורן הבא).
אם הכניס רק עשרה ועישר – השאר פטורין דלא חל עליהן גורן ומותר לאכול מהם בלא מעשר אף אחר הגורן, אבל אסור לעשות כן (לפ"ב ברש"י אף אם לא יברור עשרה הכחושין, וכן לרש"י כת"י).