הנושא נשים בעבירה (גרושה וחלוצה), פסול עד שידירנה הנאה. נודר ועובד יורד ומגרש.
למ"ד צריך לפרט את הנדר, א"צ להדירו ברבים וכדו'.
למ"ד א"צ לפרט את הנדר, צריך להדירו ברבים.
ולמ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה (אם סובר א"צ לפרט), מדירין על דעת רבים.
(לצורך מצוה, מתירין אפילו נדר שהודר על דעת רבים).
המטמא למתים, פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים. וסגי קבלה וא"צ לנדור.

הדרן עלך פרק מומין אלו
פרק יש בכור
יש בכור לנחלה ולא לכהן, לכהן ולא לנחלה, לנחלה ולכהן, לא לנחלה ולא לכהן.
לנחלה (ירושת פי שנים) תלוי באב, ובעינן מי שהלב דוה עליו,
ולכהן (ליתן ה' סלעים בפדיונו) תלוי בפטר רחם של האם.

נפל שיצא ראשו חי – הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן. (הראשון אין הלב דוה עליו אבל פוטר רחם).
ומשכחת לה באופן שהנפל הוציא ראשו והחזירו ויצא התאום הבן קיימא.
בן ט' שיצא ראשו מת (והחזירו) – התאום הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן.
בן ט' שיצא ראשו חי – הבא אחריו אינו בכור אף לנחלה, אף אם הראשון מת אחר שהוציא ראשו.
המפלת כמין בהמה חיה ועוף – הבא אחריו בכור לנחלה,
ולכהן, לר"מ השני אינו בכור לכהן, ולחכמים הוי בכור אף לכהן. (ולעיל מודו בצורת אדם).
המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם או כולו מחותך – הבא אחריהם בכור לנחלה ולא לכהן.
יצא רק ראשו מחותך – הבא אחריו בכור אף לכהן. (רש"י ועי' תוס' דיש חולקים).

לא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה – הראשון שלו בכור לנחלה ולא לכהן.
נשא אשה שילדה בעודה גויה או שפחה – לת"ק כנ"ל, לר' יוסי בכור אף לכהן.
היו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה – בכור לכהן ולא לנחלה.
נתגיירה או נשתחררה מעוברת עם בעלה וילדה – בכור לכהן ולא לנחלה (אינו יורש כלל).
ילדה היא וכהנת או היא ולויה או היא ואשה שכבר ילדה ונתערבו הוולדות –
בעלה נותן ה' סלעים לכהן, אבל מספק אין נוחל כלל (אלא בהרשאה).
ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון – בכור לכהן (ויפדה עצמו) ולא לנחלה כלל.

מו:

יציאת ראש – הוי לידה. וקיי"ל דגם בנפלים ושמואל איתותב.
ולכן מתני' דיצא ראש הנפל, הבא אחריו אינו בכור לכהן, הוא כפשוטו ואין הכוונה יצא גם רובו.
יציאת ראש, הוי לידה גם באדם וגם בבהמה. ובאדם סגי רוב ראשו דהיינו פדחתו (מצחו).
עובר בהמה שהוציא ראש והחזיר – אינו ניתר בשחיטת אמו.
עובר אדם שהוציא רוב ראשו והחזיר – מחשבין ימי טומאה וטהרה לאמו מאז.
והיינו ביוצא כדרכו דרך ראשו. אבל יוצא דרך מרגלותיו, עד שייצא רובו לא נחשב ילוד.

יציאת הפדחת – נחשבת לידה בכל מקום. (לפטור הבא אחריו מכהן, ולחשבון טומאת לידה).
(בתוס' הביאו ממנשה בנדה לזקוק ליבום, לפטור מיבום, לחייב ההורגו ועוד).
נכרית שיצאה פדחת ולדה ונתגיירה – אין נותנין לה ימי ומאה וטהרה ופטורה מקרבן לידה.
לנחלה – לריש לקיש לא סגי פדחת ובעינן פנים, לריו"ח סגי פדחת.
לעדות אשה – בעינן פדחת ופרצוף פנים עם החוטם. (או מקרא דהכרת פנים או חומרא דעריות).
לעדות אשה – כשר עד מפי עד, מפי אשה או עבד או שפחה.