החרום (חוטמו שקוע) - פסול. למתני' כר' יוסי היינו בכוחל שתי עיניו כאחת, לחכמים פסול בשקוע אף באין כוחל כאחת.
בברייתא הוסיפו; חוטמו סולד (קצר), בולם (נחיריו סתומין), נוטף (ארוך יותר משפתיו).

שתי עיניו קבועות למעלה או למטה או אחת למעלה ואחת למטה – פסול. (בגמרא ילפי לה מקרא ומשמע דהוא מום גמור דמחלל עבודה. וכמו חרום דסמיך ליה דמפורש בקרא).
עיניו במקומן אבל רואה חדר ועלייה כאחד – פסול. (מקרא).
וכן מדבר עם חבירו ואחר אומר לי רואה. ברייתא להלן.

עוד מומין;
סכי שמש (והיינו אין יכול להביט בה),
הזגדן, והיינו עיניו משונות זו מזו, לרש"י להלן לא נתפרש, ולתוס' היינו גדולה וקטנה (פחות מעגל ואוז, ולכן ל"ה מום גמור רק אינו שוה).
ובברייתא נוסף אחד שחור ואחד לבן (בש"מ הגיה שם גבין א' שחור וא' לבן).
הצירן, היינו עיניו תרוטות (עגולות) או צירניות (עגולות יותר).
נשרו ריסי עיניו (שערות עפעפיו), ונשארו גרדומין, ופסול רק משום מראית העין.

מד.

עוד מומי העין;
סומא אפי' בעין אחת (נפקא לן מעור דאין לו עיניים).
חורוור והמים הקבועין (נפ"ל מאיש. ולכ' בהמה ילפא זה מאדם אע"פ שלא הזכירוהו גבי דק תבלול).
(ומשמע כאן בסוגיא דשני אלו היינו שעל ידי זה איננו רואה. וזה חידוש גדול לדינא).
דק (מחליש ראייה, ונתפרש במקרא). תבלול (מבולבל שחור ולבן אבל לא מחליש, ונתפרש).
זגדן הנ"ל (רק משונה פחות מתבלול שמבולבל, וילפינן מבעינו. ולכ' הוי מום כיון דיליף מקרא, וצ"ע בתוס' שכ' דהוי רק אינו שווה).

עיניו דומעות (מעט) דולפות (יותר) וטורדות (עוד יותר). (וכ' תוס' דזה רק אינו שווה).
במסוה"ש הביא מערוך (וכן בר"ג) שפי' טורדות או שמתקשה לעצום עיניו או ממצמץ תדיר.
הזדיר (או זויר). היינו עיניו משוטטות או ממצמץ (רש"י בהשלמת ש"מ).
לופין, היינו שערות ריסיו מרובין.
התומיין. והיינו נשרו ריסי עיניו ללא גרדומין, הוי מום. עם גרדומין היינו מתני' דרק מראית העין.

עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אוז.
גופו גדול מאבריו (ידיו ורגליו) או קטן מאבריו.
חוטמו גדול מאבריו. באצבע קטנה יותר מאדם באורכו. או קטן מאבריו.
הצמם, שאזניו קטנות. הצמע, שאזניו כווצות וסתומות כספוג. הצימח, שארוכות ונכפלות למטה.
שפתו התחתונה עודפת על העליונה או העליונה על התחתונה.
נשרו שיניו, פסול משום מראית העין.

עז שאין לה קרנים ורחל שיש לה קרנים – כשרין לגבי מזבח.
הצימח צמם וצמע (אזניו ארוכות קטנות וכווצות) – כשרין למזבח (רק באדם שייך אין שווה).
היו לו קרניים וניטלו; מעל זכרותו - כשר לכתחילה וכן עושין לפרה אדומה שראש קרניה שחור.
עם זכרותו אבל ללא עקירה מהשרש – פסול למזבח אבל אין נפדין עליהן.
נעקרו מהשרש ונעשה גומא – נפדים עליהן.
טלפיים שניטלו מעל הזכרות – כשר וכן עושין בפרה שראש טלפיה שחורין.
ניטלו עם הזכרות – פסולין ונפדין (ומשמע אף באיגומי בלא איעקרו דומיא דקרניים דחילק ר"ח).