בערב התקשה רב ששת בסוגיה. בבקר פרק רב ששת את הקושי על פי ברייתא. שמשו הלך לבית המדרש ואמר את ההסבר בלי להזכיר את שמו, וכששמע זאת רב ששת קלל אותו שיעקצנו עקרב כפי שעקץ השמש אותו.
משום מה הסיפור מוסבר בקצרנות ואין התייחסות של ממש למה שקרה שם בדיוק.
תקנו אותי אפוא אם אני טועה בהבנת הסיפור לפרטיו :
רב ששת התקשה בסוגיה ( ולכן לא ישן כל הלילה כי הקושי הטריד אותו מאד ) והתלבט כיצד להסביר את הקושי. לבסוף בבקר נזכר בברייתא שעל פיה ניתן להסביר את הקושי.
קודם שהלך לבית המדרש שינן לעצמו את השיעור המחודש שיאמר בסוגיה בבית המדרש, וכדי שתהיה לו בקורת השמיע את השיעור באוזני שמשו.
הקדים הלה, ניצל את היותו של רב ששת סגי נהור המקשה להגיע במהירות לבית המדרש בהיותו תלוי בו, ואמר הוא את ההסבר בבית המדרש בלי להזכיר ששמע את ההסבר מרבו, תוך שהוא "זוכה בתהילת החידוש" במקום רבו.
כשנודע דבר המעשה לרב ששת קלל את השמש על ה"עוקץ" שעשה לו ועל היותו פלגיאט ( מתחזה לגנוב נכס רוחני של אחרים ).
בית המדרש נחשב ל"אהל ה' " - "אהלך". מבקש תלמיד החכם לדור באהלו של הקב"ה, וכאשר הוא זוכה לומר שיעור מחודש, הרי שהוא חש תענוג רוחני כאילו הוא בעולם הבא כבר כשהוא בעוה"ז.
זהו שנאמר "אגורך באהלך עולמים", והיות שאין זה אלא כאוכל פירותיהם והקרן קיימת לו לעוה"ב, הרי מובטח לו מעתה שגם בעוה"ב באמת יזכה לתענוג רוחני זה...