איבעיא להו: מהו להבליעו בעצמות? רבי חייא ור' שמעון ברבי, חד אמר מבליעו וחד אמר אין מבליעו. ולא פליגי הא בדקה הא בגסה. ואיבעית אימא אידי ואידי בגסה ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה.

ויש להעיר, דבחולין (כה:) פרכינן: מכלל דכלי עצם מקבלי טומאה, ומייתינן עלה ברייתא: מה ת"ל וכל מעשה עיזים תתחטאו? להביא דבר הבא מן העיזים מן הקרנים ומן הטלפים. שאר בהבמה וחיה מנין? ת"ל וכל מעשה. א"כ מה ת"ל עיזים? פרט לעופות. ע"כ.
עין רואה דלא נקטה הברייתא 'עצמות' אלא 'קרנים וטלפים'. (ויש לעיין מדוע אצלינו בברייתא לעיל (לא:) לא הוזכרו טלפיים). והנה בין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא, בדקה כו"ע לא פליגי דאינם ראויים לכלום. וא"כ יש להקשות, דאדממעטינן מקרא דעיזים עופות, נימעוט בעיזים גופייהו עצמותיהם. ואין לומר דכיוון דהמיעוט נפקא לן מעיזים ע"כ למעט דבר שאינו עיזים, דזה אינו, דאקרא גופיה תיקשי למה לא מיעט עצמות שבעיזים. ועוד קצת קשה, מניין לנו לרבות עצמות שבגסה, דבקרא לא כתיב אלא עיזים ובהו רק טלפיים וקרניים ראויים לכלים.

ואגב, יש לפרש הגמ' כאן "מר כי אתריה ומר כי אתריה", ולסיים מי מהם אמר כל דבר. דהנה כאן פירש רש"י התירוץ, שבמקומו של אחד מהם נהגו לעשות כלים מעצמות, ובמקומו של האחר לא. ומבואר בגמ' שם בחולין (כה:) דכלי עצם יקרים הם. והנה בחולין (מו.) ובמנחות (פו.) נקטה הגמרא לגבי מחלוקת ר' חייא ור"ש בר רבי לשון: "וסימנך: עשירים מקמצין". ופירש רש"י בשני המקומות שהכוונה על ר"ש בר רבי שהיה בנו של הנשיא והיה עשיר. וא"כ יש לומר דבמקומו של ר"ש ברבי שעשירים היו, נהגו לעשות כלים מעצמות שהלא יקרים הם כגמ' בחולין, ואילו במקומו של ר' חייא לא.

והערה אחרונה: רש"י כאן בד"ה גסה כתב ז"ל: ראויין העצמות לקתתא דנגרי וחציני ומבלעין. ע"כ. ולא הראו המציינים מקורו. ולענ"ד הוא ע"פ גמ' דזבחים (פו.) אבל פירשו קודם זריקה אתאי זריקה ושריתינהו אפי' למעבד מינייהו קתא דסכיני כו'. ע"ש.