המשנה אומרת שזה נחשב נפל ולכן הבא אחריו אינו בכור ומצד שני זה לא מטמא, ועל כך שואלת הגמרא: "ואמאי אין מטמא לא במגע ולא במשא? אמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה".
והנה בסוגיא הבאה מובאת משנה על נפל בתוך בטן אמו שאינו מטמא אם הרחם נפתח רק עד שגודל הראש של הנפל הוא כפיקה.

רש"י מסביר: "פתיחת הקבר. אשה שמת עוברה במעיה וישבה על המשבר ונפתח קבר הרחם בבית זה ולא יצא הולד והוציאוה לבית אחר טמא הבית הראשון כאילו נולד שם דטומאה בוקעה והוא הדין פתיחת הקבר אינו לנפלים אלא לנפל שהעגיל ראשו כבר שעב ראשו":

ולפי זה ניתן לשאול מדוע היתה הגמרא לעיל צריכה להגיע לענין של ביטול ברוב בוולד שנימוק והרי אין לנו כאן ראש בגודל פיקה וממילא לא אמור לטמא.

האם נצטרך להעמיד שאנו חוששים שלפני שנימוק היה לנפל ראש בגודל של פיקה?

קצת קשה לומר שנחשוש לזה, האם אין יותר סבירות שמעולם לא היה הנפל עם ראש בגודל של פיקה? וגם אם חוששים לזה, הרי היה צריך להיות ספק מטמא ובגמרא משמע בקושיא שבודאי צריך לטמא אם לא הביטול ברוב כפי שבאמת סובר תנא קמא דרבי שמעון.