ד.
(לויים פטורין מפטר חמור גם אם אין להם שה, ופטורין מפדיון הבן גם פחותין מבני חדש).
לויה (וכהנת) שילדה – בנה פטור מפדיון הבן.
ד:
בשה אחד פודין בכורות הרבה, שקונים מהכהן וחוזר ופודה בו.
(בכורות קדשו במצרים כשנאמר קדש לי, ובמדבר מפקידתן בשנה שניה ומכניסתן לארץ לכו"ע. אבל משנה שניה עד סוף המדבר, לר"ל לא קדשו ולריו"ח קדשו).
ה:
(רק פטרי חמור מתקדשין, מגזיה"כ כמובא להלן בסוף העמוד, וטעמא יש לומר לפי שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים).
פרה שילדה כמין חמור (וכן כשב ועז) – פטורין מבכורה (הן מפטר חמור והן מבכורה דטהורה).
ועי' להלן ו. לגבי מקצת סימנין.
חמור שילדה כמין סוס – פטורה. (ועי' להלן לגבי מקצת סימנין).
(לגבי אכילה – היוצא מטמא טמא, והיוצא מטהור טהור).
רחל שילדה כמין עז ועז שילדה כמין רחל – פטורה, ואם יש מקצת סימנין חייבת (ליתן לכהן ואין קרב, כנ"ל ג:). ולהלן ו: פליג ר' שמעון ובעי ראשו ורובו דומה לאמו.
(לכ' יל"ע פרה שילדה כמין רחל או עז ויש מקצת סימנין, ומשמע להלן דודאי מהני).
אימורי בכור שור כשב ועז – קריבין למזבח, כמפורש במקרא (ואי אפשר ללומדם זה מזה).
פטרי סוסים וגמלים – אין מתקדשין כלל, ואין צריכין שום פדיון.
ו.
פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימנין – בעיא דאיפשטא דמתקדשת. (ולר' שמעון דבעי ראשו ורובו אפילו ברחל שילדה עז כ"ש הכא).
(פרה שילדה כמין רחל או עז – משמע דפשוט דקדוש במקצת סימנין, וכ"ש הוא מכמין חמור).
חמור שילדה כמין סוס ויש בו מקצת סימנין – בעיא דלא איפשטא.
פרה שילדה כמין סוס ויש בו מקצת סימנין – בעיא דלא איפשטא.
טמא היוצא מטהור לענין אכילה – לרבנן טהור, ולר' שמעון טמא עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו. (אבל מקצת סימנין פשטינן להלן דלא מהני).
חלב מינקת טהורה – מותר באכילה, (ואע"ג דדמי לאבר מהחי, ואע"ג דהוא דם שנעכר לחד מ"ד).
חלב טמאה – אסור. (אע"ג דטהורה נמי חידוש וס"ד דאין כלול בהטמאים).
(בשר בחלב – אסור באכילה ובבישול, ולרבנן דר"ש אף בהנאה).
(דברי ר' שמעון לענין בכורה ולענין אכילה הובאו לעיל במקומם).