בס"ד
אחל בס"ד לרשום דינים העולים במסכת בכורות, רק הדינים הנוגעים להלכות בכורות, בהשמטת עניינים אחרים המזדמנים בדרך אגב, או שאינם נוגעים לדורות, כמו ענייני פדיון הלויים את בכורי ישראל במדבר וכדומה, וכבר מילתי אמורה בראש ההערות למס' חולין שעיקר הענין בזה הוא כדי לחייב לחזור פעם נוספת על הדף אחרי מסירתו בפני הציבור. כמובן שאשמח עד מאד לקבל הערות ותיקונים מהלומדים שיחיו. החילונו מסכת בכורות בשלהי מרחשון תשע"ב. ואני תפילתי שיעזרני השי"ת לעמוד בזה, ויהיה לנו לזכות לישועות ונחמות בכל העניינים.

ב.
הלוקח עובר חמורו הבכור של גוי והמוכר לו – פטור מבכורה דפטר חמור.
(למכור אינו רשאי, שאסרו למכור בהמה גסה לגוי, משום מלאכת שבת, וחשש רביעה היכן שחשודים, אלא שמ"מ פטור מבכורה. ואף ר' יהודה שמתיר בשבורה מודה בעובר שאסור, ולגבי השתתפות וקבלה ראה בעמ' ב' אי שרי).
המשתתף עמו באם, או מקבל הימנו או נותן לו בקבלה – פטור. (דשותפות עם עכו"ם קי"ל דפטור, וזה דלא כר' יהודה דמחייב).
(לר' יהודה דמחייב בבכורה, מ"מ אין גופו קדוש רק לדמיו, והמקבל נותן חצי דמיו לכהן, והנותן בקבלה נותן כל דמיו לכהן, ודיני הקנס למוכר בהמה לגוי לא העתקנו).
ב:
(אסור להשתתף עם גוי, והא דתנן לעיל המשתתף הוא באיסור. ולגבי נתינה לקבלה על עוברים שלא נתעברו, הוא בעיא דלא איפשטא אי שרי).
ג.
כמה שותפות עכו"ם פוטרת - לר' הונא אפי' אזנו וכן קי"ל דר' יוחנן קאי כוותיה, ואפי' באם סגי. ולר' חסדא דבר העושה נבילה ולרבא דבר העושה טריפה, ואפי' בעובר בעינן כן.
מבכרת שהפילה – קדוש בבכורה ליקבר.
ג:
רחל שילדה כמין עז ועז שילדה כמין רחל – פטורה מן הבכורה (עי' להלן טז:). ואם יש בולד מקצת סימני האם תנן דחייבת בבכורה, ופי' ר' יוחנן דהיינו רק ליתנו לכהן, אבל אינו קדוש ליקרב דהוי מום.
פיו דומה לשל חזיר – תנן דהוי מום, רק קמ"ל ריו"ח אע"ג דאישתני לדבר שבמינו בכורה.
עינו אחת רגילה ועינו אחת כשל אוז - מום (כשל חזיר הנ"ל). עינו אחת רגילה ואחת גדולה כשל עגל - תנן דהוי מום, ויש לפרש משום שרוע, אבל ריו"ח קמ"ל דהוי מום בגלל השינוי.
שתי עיניו גדולות או שתיהן קטנות – הוי מום רק באדם ולא בבהמה (ואף לריו"ח, דאינו שינוי כל כך, עי' תוס').
רב מרי נהג להקנות אזני מבכרות שלו לגוי, וגם נתן לכהן ואסר בגיזה ועבודה. (הידר להקנות כדי למנוע מכשול). ונענש בכילוי בהמותיו (או משום דמפקע מקדושה אפי' דדמים או משום שילמדו ממנו להקנות במילתא בעלמא). ועי' תוס' כמה טעמים מדוע נהוג כן היום ולא חיישינן להא דרב מרי איענש.
להטיל מום בבכור בבטן אמו – מותר, ופוקע רק מקדושת הגוף.
כהנים ולוים פטורים מפטר חמור. ולהלן מתבאר דפטורין גם מפדיון הבן, אבל חייבין בבכור בהמה טהורה.