א. הנה רואים בדף היומי הנוכחי, שכאשר חקלאי צריך להפריש תרו"מ מפירותיו ( נניח ענבים, או תאנים ), עליו לא רק להפרישם בשדהו, אלא אף להביאם לעיר, כדי שלא ייפסדו אלא יגיעו לידי כהן כלשהו הגר שם, ואין די בזה שיניחם בשדהו כדי שיבוא הכהן ליטלם- כבמקרה של מתנות עניים.
ב. כאשר מסיים יהושע את כיבוש הארץ, הוא מחלק אותה לשבטי ישראל לנחלות, ואח"כ מבדיל מתוכן את ערי המקלט לבני שבט לוי.
ג. כאן מתרחש דבר מפליא : יהושע נותן את ערי הלויים בכל דרום הארץ, היינו בנחלות יהודה ושמעון, למשפחות בני אהרן - הכהנים, ואת כל ערי הלויים מנחלת בנימין וצפונה - ללויים. לא כתוב בספר יהושע, שבערי הלויים ( כולל גם ערי המקלט שהיו ערי לויים ואינן שונות בזה משאר ערי הלויים ) יישב יהושע תערובת משפחות של כהנים ולויים.
ד. עתה נשער בנפשנו שחקלאי בצפון הארץ מבקש להפריש תרומה. לפי הנ"ל, עליו להביאה עד ערי הכהנים בדרום הארץ, כי רק שם גרים כהנים. ברם בימי קדם, מדובר היה שמסע של כמה ימים, ללא אמצעי קירור, וברור שהפירות ( ועוד יותר ירקות ) היו מתקלקלים בדרך.
שאלה הפוכה נוגעת כמובן למעשרות.
ה. אם כן עולה השאלה, מדוע חילק יהושע את ערי הלויים לפי משפחות, לערי כהנים לחוד ולערי לויים לחוד ולא בתערובת כהנים ולויים ? ולציין שהרמב"ם כותב במשנה תורה ( ואין בידי לציין את המקום כרגע ) שאם מתמעטים יושבי עיר מקלט, יש להוסיף עליהם כהנים לויים וישראלים ( שאינם רוצחים בשגגה ), ולכאורה משמע - בתערובת.
אשמח לקרוא הסבר ראוי לתופעה זו ממי מהמשתתפים !