א. במאי אוקימתא דליכא כזית אי הכי במוקדשין וכו'. וברש"י הרי לא שימשו נותר. לכ' יש לומר שהיה כזית ועכשיו ליכא. ועי' תוס' לגבי היו ועכשיו ליכא, אבל רש"י סתם וצ"ב.

ב. תוד"ה ואי. ובחנם דחק. במק"א הארכתי להראות דזה ביטוי יחודי של הר":ש משאנץ לומר כן על רש"י וזה נמצא או במסכתות שהתוס' שלנו הוא תוספות שאנץ או בסוגיות של זרעים וטהרות שרוב התוספותים הן לקוחות מהר"ש.

ג. (קכה:) אהל גרידא בהמשכה. לפי רבא יש להבין את המשנה באהלות הנ"ל בפשוטו כמין חומר דנוגע בידו זו ומאהיל בידו שניה מצטרפים דשניהם שם נגיעה, אבל אם בחצי השני הוא אהל בהמשכה לא נקרא נגיעה ולכן לא מצטרפין. והתוס' ד"ה ומאן נגעו בזה בתוך הדברים.

ד. חבילי מטה. רש"י גרס ופירש חבל, ויל"ע אי יש מקום לגירסא כמו שהיא לפנינו.

ה. חוצצין בין בית לעליה. ברשי דביטלן ואין מק"ט. כוונתו להכלל שכל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. ויל"ע דלהלן פירש"י דכשאינו על מטה או על חלון לא הוי כלי ואינו מק"ט גם בלי ביטול. ועי"ש ברש"י שעיקר המעלה בביטול שאז הוי כסתום גם כנגד הנקב ולפ"ז לשונו כאן שלא בדקדוק. ועי' תוד"ה שלא וצ"ב.