א. הא קמ"ל דלא בעינן שתי ורב וטחו בכותל. במסורת הש"ס מביא גירסא נוספת, אי נמי לקדירה. ועי' ב"ח שמציין לר"ן. ובר"ן מביא את הגירסא הא קמ"ל דלא בעי שתי וערב אלא לקדירה, ולא גרסי כלל לתירוץ ראשון שלפנינו. וזו כוונת האי נמי הזה. וכן נראה גירסת רש"י ורמב"ם.

רק יש להעיר דרש"י כאן פירש דלצלי לר"א סגי או שתי או ערב. ולא פליג בזה על ר' יהודה דבעי לקדירה שתי וערב וטחו, ופוסק כר"י להלן (קיא:) ד"ה משני, שם מסכם את דיני כחל, וכותב דלצלי בעינן קריעה שתי וערב ולקדירה שתי וערב וטחו בכותל. וא"כ צ"ב דהרי לכאורה מר' אלעזר נוטל את הקולא בצלי, וכאן כותב שסגי או שתי או ערב ולהלן מצריך שניהם והקולא היא רק שא"צ טחו. ויל"ע.

ב. עוד משמע מרש"י כאן דכל הקולא דבישלו בדיעבד מותר הוא רק בצלי, אבל בקדירה אם יבשל ללא קריעה אסור אף בדיעבד. ואכן כך נראה ברש"י להלן קיא: דעל צלי מסיים שאם לא קרעו מותר ולא על קדירה יעוי"ש. (והאריכו הרבה בכל זה בתוס' ובר"ן, ואיני עומד אלא על דברי רש"י).

ג. (קי.) בעובדא דסליק ר' אלעזר. אחוייה פירש"י בני המקום. צ"ב מדוע נטה מלפרש דאחוייה זעירי.
ומה שאמר כל עיקר, פירש"י אפילו מניקה. כלומר האי לישנא דכל עיקר קשיא לרש"י, ופירשו לאפוקי מלישנא בתרא דשנה לו מניקה ורב הבינה בטעות אף על שאינה מניקה.
ומה שאמר בקעה מצא, לכאורה רק להאי אתרא אסר, אבל מ"מ לעיל נשנתה לישנא בתרא דרב בסתמא, ולהלן מעידים דבסורא אתרא דרב לא הוי אכלי, ורש"י מפרש שם אפילו צלי אחרי קריעה, משמע קצת דבגלל האי מעשה דטטלפוש הנהיג רב בכל דוכתא שלא לאכול. ויל"ע.
בהא דפלפולו של רבי חייא, לא ברור כל כך כך, עי' רש"י דמשמע שר' יצחק שנה לרב מניקה, ורב חזר ושנאה לפני ר' חייא, וא"כ ר' חייא לא אמר כלום ומנין הטעות, ואולי כוונת רש"י שר' יצחק חזר לפני ר' חייא, וגם זה לא ברור שהרי ר' יצחק חזר כראוי, ויתכן שכוונת רש"י שר' חייא לימדה, וכוונת רש"י כשחזר רב ושנה כלומר למד לפני ר' חייא כלומר מפיו של ר' חייא, ודוק.

ד. לפינת התחביב. דומני שהשם ר' יצחק באמוראי די נדיר (מלבד ר' נחמן בר יצחק שזה שם אביו), וישנן בעיקר ר' יצחק בר אבדימי, ור' יצחק בר יוסף ור' יצחק נפחא ששלשתם מובאים במשורה. והנה בדף זה דהוא אושפיזא דיצחק נזדמנו שלושת הרועים האלו לקטע אחד קטן. ר' אלעזר שואל את ר' יצחק בר אבדימי על ברייתא דכחל, ר' יצחק בר יוסף מתארח אצל בתו של ר' יצחק נפחא ואוכל שם כחל. (קצ"ב מדוע כינה אביי לרבין תכלא, עי' קיא: דאמר אביי הא דרבין ליתא, ועי' כמה עובדות בזה כגון דאקדמיה חמרא דרבין, ובענין כלך בר"פ במה מדליקין).

ה. רמי בר תמרי. הגר"ח שמואלביץ מעיר שהנה רב חסדא שואלו כל כך הרבה, היה לו לשאול, הרי אתה תלמיד חכם, חולה מעיים, אין לך טלית משלך, בכזה יום בערב יום כיפור, מדוע לאסוף מאשפתות ולצאת חוץ לתחום ולצלות על פורצני ישנים שקדחו בהם חילפי, וכי לא יכולת לדפוק באיזו דלת ולומר אורח אני בעיר והייתי שמח אם מישהו יזמין אותי לסעודה המפסקת. וכי יש ספק שבעי מלאה חכמים וסופרים שכזו ישמחו להזמין אורח ת"ח ביום כזה. רואים שאת זאת דוקא הבין רב חסדא כמה נכון מלהזדקק לבריות כל זמן שניתן להסתדר לבד אפילו בדוחק גדול.

ו. אייתוה לההוא גברא וכפתוהו. נראה קצת דהיה כל זה בערב יום כיפור, ולא נמנעו מלעסוק להעמיד הדת על תילה, לקרוא לרמי ולהלקות את ההוא גברא. ואם זה נכון הרי מכאן סמך לנוהגין ללקות בעיוכ"פ.