א. חידוש הוא. רש"י מפרש ב' טעמים, או מצד דכל אחד בפני עצמו היתר, והשני דבישול אסרה תורה, נראה דכוונתו דבשאר איסורים שאין איסור לבשלם רק הכא. ולפ"ז כשדוחים שם דמצינו כזאת בכלאים הוא דחייה רק לטעם הראשון, אמנם הטעם השני עדיין צ"ע לרבא (וכמובן דרבא יענה דאין זה כל כך חידוש עד כדי שלא נילף משם משום זה). ועי' תוס' דהעתיקו מהגמ' במק"א את הטעם השני בצורה אחרת, דהיינו דרק ע"י בישול אסרה תורה ולא בשרייה אע"ג דודאי גם בשרייה בלע.

ב. אפשר לסוחטו. נראה לכאורה דאפשר לסוחטו אסור הוא ממש כמו לומר חתיכה עצמה נעשית נבילה, ולומר חנ"ן הוא כמו לומר אפשר לסוחטו אסור.

ג. בשמות החלקים בזה, שמואל וריש לקיש הן בני הפלוגתא הידועים של רב ור' יוחנן, אמנם כמדו' דלא מצוי כל כך להעמיד את ר' שמעון ברבי מול ר' חנינא. (אמנם מצינו שציוה רבי - שמעון בני חכם, ר' חנינא בר חמא ישב בראש).

ד. (קח:) שתי היכי תימצי (חידות). א. היכי משכחת לה לפי סברא אחת בגמרא (שלא נשארת) שמבשל בשר בחלב ללא שום קולא שבעולם כלל ובכל זאת החלב לא נאסר. ב. להלכה. בשר שנפל ליורה באמצע רתיחתה קל יותר מאשר נפל ליורה לאחר שהורידוה מהאש.

ה. (קט.) לפסקי רש"י. ד"ה ותו לא מידי. מאריך לפסוק דקי"ל אפשר לסוחטו אסור (דהיינו חתיכה עצמה נעשית נבילה) ושמין במינו לא בטיל. (ובניער מתחילה לא חיישינן דלא ניער יפה בתחילה, ולכן סגי ששים בכל הקדירה). ושמין ומינו ודבר אחר רואין את מינו כמי שאינו.